גדסר 288 במלחמת יום הכיפורים

דבר המג"ד צביקה דהב imageדבר המג"ד צביקה דהב image
                                             אל'מ (מיל) צביקה דהב
מפקד גדס'ר 288 במלחמת יום כיפור
11 באוקטובר 2020

למרות שעברו 47 שנה ממלחמת יום הכיפורים אני מוצא לנכון להעביר מידע על תולדות הגדוד ולחימתו במלחמת יום הכיפורים והצלחתו הגדולה בעצירת הצבא הסורי וכיבוש שטחים נוספים ברמת הגולן. וכל זאת בזכותכם ובזכות החללים והפצועים של הגדוד.

הקמת הגדוד

גדוד סיור 288 הוקם במאי 1973 באוגדה 146 בפיקודו של האלוף מוסה פלד ז'ל, 5 חדשים לפני מלחמת יום הכיפורים.
מוסה תרם רבות לאימון הגדוד וגיבושו והיה צמוד אלינו. הגדוד קלט את טובי הקצינים והחיילים שהיו באוגדה ובפיקוד המרכז.
הגדוד קבל עדיפות בטיב הטנקים - טנקי שוט קל חדישים, נגמש''ים M -113 וג'יפים הטובים ביותר שהיו לצהל.
אמון ההקמה היסודי והמקצועי תרם לנו רבות והוכיח את יכולתו במלחמת יום הכיפורים שבאה עלינו בהפתעה.


הגדוד במלחמת יום הכיפורים


ב-6 באוקטובר 1973 הוזעקנו והתגייסנו במחנה עופר הנמצא צפונה מירושלים.
ההתייצבות היתה מעל 100%
אחרי לילה של זיווד הטנקים והתחמשות היינו מוכנים ליציאה ביום ראשון בבקר.
-2-
בשעות הצהרים קבלנו פקודה לנוע על השרשראות לפקוד צפון בציר ירושלים-רמאללה-שכם-ג'נין-צמח.
הגענו בשעות הלילה בשלימות על כל הרק'ם לצומת צמח, תדלקנו את הרק'ם ומוכנים לפקודה.
המצב בפקוד צפון היה קשה מאד, הצבא הסורי פתח ביום כיפור בצהרים במלחמה עם כוחות גדולים של שריון וח'יר ובסיוע ח'א הגיע עד קצה הרמה,כאשר בדרך הוא כובש את מוצבינו וגורם אבידות כבדות לכוחות השריון והחי'ר הסדירים שלנו שחסמו בגופם את האויב.
הפקודה שקבלנו היתה להשתתף בהתקפת נגד אוגדתית בגזרה הדרומית של רמת הגולן, לנוע בציר המזרחי ביותר ברמת הגולן – ציר 'ירקונה'.
תחילת תנועה יום ב' 8 באוקטובר שעה 06.00. עליה לרמה דרך קורסי. הגענו לרמת מגשימים ומכאן החלה המלחמה הקשה שהתחילה בתקיפה אווירית סורית עלינו.פגשנו את טנקי האויב בטווחים קצרים. קרבות השריון והארטילריה הסורית הצפופה ליוו אותנו עד סוף המלחמה ללא הפסקה.
נלחמנו בציר רמת מגשימים – ג'וחדר – תל פרס – צומת רפיד.לוחמי הגדוד הגיעו למוצב תל סקי ומוצב 116 ופינו את חיילי גדוד 50 שהיו מכותרים ולחמו בכוחות אחרונים במוצבים מיום שבת.
כבשנו את תל פרס, התל השולט על פיתחת חושנייה-רפיד וציר הנפט. עם כיבוש התל, נמנע מהאויב משלט חיוני. המוצב בראש התל חזר לפעילות מלאה ע'י חיילי הגדוד. דיווחי התצפיות שלנו והכוונת אש תותחי צה'ל, שנעשו ע'י פלוגת הג'יפים בפיקודו של רס'ן עמוס קלרמן, על סוללות התותחים הסוריים סייעו לייצוב השליטה של כוחותינו בגיזרה.

בהמשך עבר הגדוד למובלעת בשטח סוריה ממזרח לקוניטרה ונפרש בתצפיות על התילים הגעשיים בגיזרה הדרומית של המובלעת.
השתתפנו בהכרעת קרב השריון באזור אום-בוטנה ותל-מסחרה, נגד כוח שריון סורי ונגד חטיבת השריון הירדנית 40 שהגיעה לתגבור הכוח הסורי מדרום.

לאחר הכרזת הפסקת האש, ירדנו לגיזרת מצרים בדרום, שם צורף הגדוד ליחידות מול איסמעילייה ממערב לתעלת סואץ, והשתתף בקרבות ההתשה מול כוחות מצריים, עד הפרדת הכוחות בין צה'ל לבין  הצבא המצרי.

אני גאה על כך שהגדוד ביצע את כל המשימות בנחישות ובשיקול דעת.
הלחימה בגזרות השונות ברמת הגולן גבתה מאתנו מחיר יקר של לוחמים אשר נפלו ולא שבו אל משפחותיהם בסיום הקרבות, ועשרות לוחמים אשר נפצעו, חלקם נושאים עד היום את אותות הפגיעה בגוף ובנפש.
המסגרת הגדודית התפרקה זמן קצר אחרי המלחמה.

ביוזמה של צוות מצומצם מחברינו ובעזרה של יד לשריון ואגף ההנצחה של משרד הבטחון, חנכנו אנדרטה למורשת הגדוד לזכר יקירנו שנפלו בקרבות יום הכיפורים.
אני חייב להודות בשמי ובשם כל חיילי וקציני הגדוד לתא'ל מילואים מנשה ענבר על עזרתו הרבה בתכנון, בהכנה ובביצוע האנדרטה.
לחברנו היקר עודד וקסלר, בלעדיו לא היתה לנו אנדרטה. הוא יזם, תכנן, ביצע והשקיע את זמנו ומרצו להקמת האנדרטה בעזרתם של חברינו עמוס קלרמן ודב בן דב.


סיכום

עלי לציין שנצחוננו במלחמת יום הכיפורים הוא הגדול בנצחונות צה'ל ותרומת גדס'ר 288 גדולה ביותר.
רס'ן אלישע ברודסקי שימש כסמג'ד ומילא את תפקידו ביעילות רבה. הוא גם אירגן את הטיפול והפינוי המהיר של הפצועים עם רופאי הגדוד:רס'ן כהן ורס'ן רפי קטן והרופא החטיבתי רס'ן משה רווח.


הגדס'ר באמצעותו של סגן חיליק וינשטיין יצר את הקשר ופינה את 24 הלוחמים הנצורים ממוצב תל סקי.


את חיילי מוצב 116 פינה רס'ן עמוס קלרמן שהגיע למקום לתצפית.


כיבוש תל פארס בפיקודם של רס'ן עמיר לוי,סרן זיו הלוי וסגן יאיר כידן ומ'פ הג'יפים רס'ן עמוס קלרמן.


צומת רפיד נכבשה ע'י כוחותינו בפיקודם של המפ'ים רס'ן וידר ירחמיאל, רס'ן יוסטה, ורס'ן דב בן דב.


פלוגת המפקדה בפיקודו של רס'ן פנחס בר דוד עם כוחות החימוש,הרפואה, המזון, הדלק, והמים עשתה עבודה מעולה בכל שלבי המלחמה בטפול ברק'ם ובלוחמים


נזכור לנצח את 9 החללים והפצועים שלנו.



אל'מ (מיל) צביקה דהב















אודותינו image
גדוד סיור 288 הוקם במרץ 1973 בשיבוץ ואימון הקמה בצאלים
יעוד הגדוד היה להיות גדוד סיור אוגדתי הבנוי לפריסה רחבה כדי לתת תצפיות ומודיעין לאוגדה 146 בזמן לחימה ולהוות כוח לחימה עצמאי.
מבנה הגדוד- שלוש פלוגות לחימה ותצפיות שבכל פלוגה 7 טנקים (טנק מ"פ ושתי מחלקות טנקים) 8 נגמשי חרמ"ש ( כל נגמש בפיקוד קצין)
פלוגת גיפי סיור
פלוגת מפקדה

גדוד 288 - שיבוץ קרבי
המג"ד: סא"ל צביקה דהב

סמג״ד:אלישע ברודסקי
הסמג"ד רס"ן אלישע ברוצקי
הקמב"ץ - סרן זאב אסף
הקמ"ן - סגן אלי ורבין
הקש"א (במלחמה?)
קצין הקשר - סגן אברהם ולנטין
קצין האפסנאות- סגן שמואל גרניט
קצין החימוש - סרן שרגא לירן 
השליש - סרן גדעון הראל
הרופאים (מפקדי התאג"ד): סרן רפאל קטן וסרן עמנואל כהן רסן משה רווח רופא חטיבה 205
מ"פ המפקדה - רס"ן מנחם בר דוד
על הפלוגות (צוותי הסיור הפלוגתיים המשוריינים) פיקדו:
מ"פ א' - רס"ן דב בן דוב https://bit.ly/313MUHO
קמב״ץ-(מפקד נגמ״ש מכונאים)- סגן יאיר כידן
 מ"מים טנקים: סגן גיל טל (בשלבי הלחימה הראשונים)
סגן רמי דגני
מט"קים:
סמ"פ א' - (מפקד הנגמ"שים) סרן עמיר לוי מ"מים נגמ"שים:
מפקדי נגמ"שים:
רן קוקי רינשרייבר
אמנון שוורץ
 צדוק מנשה

אלי מלין


 מ"פ ב' - רס"ן יוסף בלייר (יוסטא)

סמ״פ- סרן יותם גוברמן ז״ל סרן שמואל סובול.
מ"מים טנקים: סגן זיו הלוי, סגן שלום בלום
מט"קים: ברוך יעקב שווילי יהודה אלישע יצחק וייסברג
סמ"פ (מפקד הנגמ"שים) סרן יונתן גוברמן
מ"מים נגמ"שים: אמיר כהן רמי מינקה
מפקדי נגמ"שים:


מ"פ ג' - רס"ן ירחמיאל וידר.
מ"מים טנקים: סגן גבי ויסמן, סגן גיל טל
מט"קים:
סמ"פ (מפקד הנגמ"שים) סרן ארנון מרומי
מ"מים נגמ"שים: סגן חנוך דור , סגן עודד וכסלר,
מפקדי נגמ"שים:

מ"פ הג'יפים רס"ן עמוס קלרמן
סמ"פ: סרן משה זליגמן
מ"מים: סגן שי בן הגיא, סגן קוצר משה, סגן דוידסון אהוד, סגן דוד מעיין, סגן עמיקם דגני

מפקדי ג'יפים: אסף ברקאי, עמיהוד אתגר, מיכאל שוב, אילן מזרחי, אמיתי קו

גדוד סיור 288 השתתף בהתקפת הנגד של אוגדה 146 בגזרה הדרומית של רמת הגולן. אוגדה 146 הדפה את הרמת מגשימים ועד פיתחת רפיד בשני ימי לחימה ב 8 ו 9 לאוקטובר 1973 .התקפת הנגד של האוגדה בפיקודו של מוסא פלד גרמה לנסיגת הכוחות הסוריים חזרה אל מעבר לגבול ותרמה תרומה רבת חשיבות להסרת האיום לתבוסה בגזרת פיקוד צפון. בימי הלחימה האלה, בין התאריכים 8 עד 11 לאוקטובר היה גדוד 288 כח מרכזי ומכריע בחזית כוחות חטיבה 205 .הגדוד פעל בימים האלה תחת החטיבה בפיקודו של יוסי פלד. גדוד סיור 288 הוקם כשנה לפני המלחמה ועבר אמון הקמה בקיץ 1973 .הגדוד כלל במסגרתו כח לחימה צעיר, מאומן ומצויד בכלי השריון החדישים שהיו אז בצה"ל. הגדוד, בפיקוד המג"ד צביקה דהב והסמג"ד אלישע ברודסקי, כלל 3 פלוגות שריון ופלוגת גיפים. בכל פלוגת שריון 7 טנקי שוט קל ו 8 נגמשי M113 . פלוגת הגיפים כללה 11 גיפים. כח הטנקים של הגדוד, 24 טנקי שוט קל )בהם אנשי צוות ומפקדים שרק לאחרונה השתחררו משרות סדיר( יחד עם מחלקות הלוחמים על הנגמשים. היה מרכיב דומיננטי בחזית חטיבה 205 בשני ימי הלחימה הראשונים. חטיבה 205 עם טנקי צנטוריון בנזין ופלוגות חרמ"ש על זחלמים מיושנים, הצליחה להעפיל לרמת הגולן בבוקר 8 לאוקטובר עם כוחות מעטים כאשר כלי שריון רבים נתקעו בדרך ונזקקו לחילוץ ותיקון. גדוד 288 העפיל לרמה במלוא כח השריון שלו והפך לכח עיקרי בלחימה בחזית החטיבה. בסיום המלחמה ב 1974 ובשנים שלאחריה התפרסמו מאמרים, ספרים ו"מחקרים" המסכמים את ארועי התקפת הנגד של אוגדה 146 והכוחות שפעלו במסגרתה. פרסומים אלה כללו תאורים, סיפורים ועובדות חלקיות כפי שחוו וזכרו אלה שכתבו ותעדו את ימי הלחימה בעוד שבפועל לא נעשה כל תחקיר של מפקדים וחיילים בגדודי חטיבה 205 ובגדוד 288 במטרה לתעד עבור ההיסטוריה ולימוד לקחי קרבות. בפרסומים אלה שחלקם הפך למסמכים רשמיים על פיהם מספר ענף ההיסטוריה של צה"ל את סיפור התקפת הנגד הנ"ל, נשמטו, הועלמו, ושובשו העובדות הקשורות לחלקו של גדוד סיור 288.

 סוף דבר: את גדוד סיור 288 הוביל צביקה דהב המג"ד מיום הקמתו, בימי הקרבות בדרום הרמה, בתצפיות וקרב אום בוטנה במובלעת הסורית, בחייץ החקלאי ב"אפריקה" יחד עם חטיבת הצנחנים ועד השחרור במרס 1974 .יחד עם אלישע ברודסקי הסמג"ד ומפקדת הגדוד הצליח צביקה לשמר את מסגרת הגדוד ככח לוחם ברק"ם וציוד ובעיקר מחשבה על החיילים, המפקדים, האנשים, עלינו הטיל את משימות הלחימה תוך שיקול דעת ואחריות. על כך אנחנו אסירי תודה. 

נפל 8 אוקטובר בעת פיקוד על כוח בקרב על ה ג'וחדר

Image caption



נפל 9 אוקטובר מפגיעה בנגמ"ש בו נהג בכיבוש תל פרס




נפל 9 אוקטובר מפגיעה בטנק עליו פיקד בקרב ליד הגוחדר




נפל 10 אוקטובר בהפצצה אוירית ליד רמת מגשימים




נפל 11 אוקטובר מפגיעה ארטילרית בטנק עליו פיקד בצומת רפיד




נפל 18 אוקטובר מפגיעת טיל נ"ט בנגמ"ש ליד מסחרה במובלעת




נפל 19 אוקטובר מפגיעה בטנק עליו פיקד בקרב אום בוטנה במובלעת



נפל 19 אוקטובר בהפגזה ארטילרית ליד אום בוטנה במובלעת



נפל 21 אוקטובר בהפגזה ארטילרית על תל קרין במובלעת הסורית



יִזְכּוֹר 
יזכור עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל, וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, ואַנְשֵי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר. יִזְכּוֹר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה. יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר. 








6 אוקטובר- התגיסות חילי הגדוד לימ"ח במחנה עופר והתארגנות

7 אוקטובר- המשך התארגנות ונסיעה לילית על הזחלים  ממחנה עופר דרך הגדה עד צומת צמח בעמק הירדן

8 אוקטובר-תדלוק הרק"ם בתחנת הדלק בצומת צמח, קבלת פקודה חפוזה מהמג"ד צביקה דהב ,עליה לדרום רמת הגולן דרך צומת כורסי ,השתתפות בהתקפת הנגד של אוגדה 146 מצומת פיק דרך אל על עד רמת מגשימים,חילוץ הנצורים בתל סקי,קרב תל ג'וחדר . חילוץ חילי 116.

8-9 אוקטובר חניון לילה למרגלות תל ג'וחדר התארגנות ומלא מחדש.

9 -כיבוש תל פארס השתתפות בכיבוש מרחב צומת רפיד ( נ"ג 351)

10-17 אוקטובר תצפיות של פלוגת הג'יפים מתל פארס , ירי עקיף בהכוונת עמוס קלרמן , שחיקה בעמדות במרחב נ"ג 351,השלמות טנקים וצוותים בחניוני לילה.

17- אוקטובר נסיעה לילית והתמקמות לחניון באזור חאן ארנבה.

18 אוקטובר-  התמקמות לתצפיות בתילי אל מל, תל שער, תל מסחרה ותל קרין   

19 אוקטובר - קרב עם כוח סורי באום בוטנה ועם כוח ירדני שירד מתל חארה

20 אוקטובר - מעבר לכפר א-טייחה

20-23 אוקטובר - חניוני יום ולילה בכפרים נסג' ואטייחה ותצפיות לעבר תל חארה

29 אוקטובר - מעבר למחנה ליד קונטרה

5 נובמבר - (כנראה) ירידה לחזית הדרום

6 נובמבר עד הדילוג  לחוה הסינית - פריסה בדיקליות של איסמאליה והשתתפות בימי קרב עם המצרים.


מהלכי גדוד סיור 288 במלחמת יום הכיפורים


מפת צירי תנועה ראשיים ושמות קוד שלהם,

מוצבים ונקודות ציון עיקריות



אזור תילי כודנה(תל אל אחמר א שרקי ותל אל אחמר אל ערבי)


8 אוקטובר image8 אוקטובר image

8 אוקטובר - פגיעה בשריון קדמי של הסורים בגזרת אלעל ורמת מגשימים.

רקע-כוחות הגדוד מחליפים בעמדות כוח שרמנים מצפון לצומת פיק תחת אש ארטילרית והתקפת מטוסים סורים מתחילים להדוף את הכוחות הסורים ולהשמיד רק"ם סורי עד רמת מגשימים

עדויות כפי שרשמו בחוברת "דפי קרב" שהוציא הגדוד לאחר הפסקת האש


 דב בן דב מ"פ א' (אלירון) גד' 288 מדווח בתחקיר שנערך ב 1974:

בין השעות 6 ל 7 בבוקר קיבלנו פקודה לעלות בציר "סקופיה" לרמה. עליתי אחרי אחד הגדודים של 205. כשהגעתי לגבעת יואב קיבלתי הוראה מהמג"ד לעקוף את הגדוד הזה. באזור אלעל ראיתי פלוגת שרמנים עומדת לפני. קיבלתי הוראה להחליף אותם והם זזו אחורה. שם נתקלתי בטנקים הסורים לראשונה. כשהחלפתי את השרמנים הטנקים הסורים היו בטווח קרוב מאוד, 1500. הדלקתי מיד 2 טנקים וטנק לידי פגע בשלישי. נעתי בציר מאלעל לנחל גולן במטרה לנוע צפונה על ציר "ירקונה". שמעתי בקשר שגדוד מ 205 נע מקביל אלי בצד המערבי על ציר "טיפה". נעתי עם הפלוגה שלי ואחרי נעה פלוגה ב' על ציר ירקונה. המגמה היתה לנוע צפונה לכוון צומת רפיד.
כשהגעתי לירקונה באזור נחל גולן בשעות הצהריים התחלתי לנהל אש עם הסורים. באותו זמן היה כל הגדוד בתנועה, הטנקים בראש והנגמשים אחריהם.
נענו במהירות קדימה והסורים התחילו מייד להתקפל. זיהיתי כ 7 או 8 טנקים מולי. זיהיתי חי"ר מערבה מהציר שלי באזור רמת מגשימים. הודעתי ליוסטא מפ' ב' (ברחש) שיתפוס מהר עמדות משמאלי כי אני מהצד שלי לא יכולתי. פל' ב' תפסה משמאלי והתחילה להשמיד את הטנקים האלה. ביקשתי רשות מהמג"ד לרוץ מהר על ירקונה כדי לעמוד מולם ולחסום את כל הבריחה הזו. לא קיבלתי אישור כי הגדוד שנע באיטיות על ציר טיפה לא יכול היה ליישר קו חזית. זו היתה שגיאה לדעתי, יכולנו לרוץ עם כל הגדוד קדימה על ציר ירקונה ולחסום את כל הבריחה שלהם. כשהגעתי על ירקונה ל 454 קיבלתי משום מה הוראה לנוע חזרה מערבה לציר טיפה.


שלום(דוד) בלום מ"מ טנקים פל' ב' (ברחש) מדווח בחוברת של הגדוד:


אחרי תקיפת המטוסים באלעל המשכנו לכוון צפון על ציר המערכת. דב נע לידנו עם הפלוגה והודיע שמצד מערב מזהה 10 כבדים של אויב. הוא לא יכול לירות אליהם וביקש שאנחנו נירה. שברנו מערבה בשטח מסולע ומיוער. היו לנו קשיים בתפיסת העמדות ובאחת מהן התיישב טנק שלנו על אבן ונתקע.
יוסטה (המפ') לא יכול היה לירות בגלל זוית גרועה. מ"מ זיו שהיה קיצוני מערבי עלה ראשון ופגע בפגז ראשון ולאחר מכן הצטרפתי אליו עם שווילי. בטווחים של כ 1500 מ' פגענו בעשרה טנקים והיתר התחילו לברוח צפונה על הכביש, ואז לקח גבי התותחן שלי את היוזמה ופתח בירי מהיר.
גבי (התותחן): דרך הפריסקופ ראיתי חיילים סוריים. יריתי אליהם. פתאום צעק שלום לצודד ימינה. צודדתי וזיהיתי 5 טנקים בורחים בשיירה. נתתי להם להתקדם והתחלתי ירי מהיר מהקיצוני השמאלי לימני. פגעתי בשלשה הראשונים והשניים האחרונים עקפו את הבוערים. בראשון פגעתי ואת השני פיספסתי. עשיתי אליו ירי נוסף ואני כמעט בטוח שפגעתי. רציתי לעשות "שנה" אבל הוא הסתתר מאחורי בית ולא יכולתי לגמור.
שלום בלום: מיד אח"כ חטפנו הנחתה ארטילרית ושווילי נפצע בכתף.(......) שווילי ביקש ממני שלא להודיע על הפציעה לכן המשכתי איתו צפונה כשאנו משאירים את הכלי הפגוע.(.....)









8 באוקטובר - שחרור הנצורים בתל סאקי

רקע- מתוך ספרו של משה גבעתי "בודדים על התל"

בצהרי יום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, נשלחו חמישה צנחנים בפיקוד מפקד מחלקת החבלה של גדוד הנח"ל המוצנח 50, לאייש תצפית עומק על תל א-סקי, הנמצא כשלושה ק"מ מצפון ליישוב רמת מגשימים. בשעה 14:00 פרצה המלחמה ועל התל נחתה הפגזה סורית כבדה. הלוחמים שעל התל לא הבינו שפרצה מלחמה. מצפון להם החל הצבא הסורי במאמץ ההבקעה העיקרי שלו לתוך דרום רמת הגולן. מול מאות טנקים סוריים ניצבו אותה שעה רק כשלוש מחלקות טנקים מגדוד 74 של חטיבה 188 ובלמו אותם עד שאזלה תחמושתם בשעות הערב המאוחרות. פלוגת טנקים מוקטנת ד מגדוד 82 של חטיבה 7 שנשלחה לתגבר שתי מחלקות טנקים מגדוד 74, שבלמו את הסורים יחד עם מוצב 116, נתקלה בכוח סורי עדיף ושלושה טנקים שלה הושמדו. טנק אחד הצליח להיחלץ לאחור והצטרף ללחימה מול הסורים ב'ציר הנפט'. ארבעה טנקים בפיקוד המ"פ נחלצו דרומה והגיעו לתל א-סקי. מעט לפני חצות ירדו שני טנקים בפיקוד המ"פ מהתל בניסיון לחבור למוצב 116. בדרכם הם נתקלו בכוח סורי קדומני, שהחל בתנועה דרומה לעבר רמת מגשימים, השמידו את רובו וחזרו עם נפגעיהם לתל. בחצות הגיעו לתל שני טנקים, ועליהם שרידי שתי המחלקות מגדוד 74 שלחמו ליד מוצב 116 עד שתחמושתם אזלה.
בטרם עלה השחר של 7 באוקטובר הגיע חוד חטיבה סורית ממוכנת לתל. חמישה טנקים ירדו לקראתם, אך ארבעה נפגעו מיד ורק טנק אחד הצליח להיחלץ דרומה ולחבור לכוחותינו. רוב הטנקיסטים מארבעת הטנקים נחלצו ברגל לתל והצטרפו אל חצנחנים, שנותרו להילחם על ראש התל. חמשת הצנחנים וכעשרים שריונאים כותרו על-ידי הסורים בעת שמצאו מחסה בבונקר היחיד שעל ראש התל. בעוד הצנחנים בולמים את הסורים בכוחם הדל, ביצעו חבריהם מאותה פלוגה שני ניסיונות לחלצם. בשני הניסיונות שכשלו, נהרגו למרגלות התל 17 צנחנים. בשעות הבוקר כבשו הסורים את התל. 26 לוחמים כותרו בתוך בונקר קטן והחזיקו מעמד לא תחמושת, ללא מזון וללא מים במשך 48 שעות, כשמרביתם פצועים. רק בצהרי 8 באוקטובר הם חולצו על-ידי כוח מגדוד סיור של אוגדת מוסה פלד, שפעל תחת פיקוד חטיבת השריון במילואים 205. 


כך מתואר המפגש של חיליק ויינשטיין, מ"מ טנקים מפל' ג של הגדוד, עם הנצורים על התל (מתוך "על הבלימה" מאת אבירם ברקאי)


עדותו של ניר עתיר שנחלץ לתל סאקי לאחר פגיעה בטנק שלו בקרב בלימה ליד מוצב 116

אתחיל את מבטי מהשעה 0500 בבוקר לערך, שעון כבר לא היה לי אישית, בלם את אחד מהרסיסים הרבים שעפו וחיפשו קרבן ברחבי הבונקר הצפוף הקטן והשחור משחור. החלה הפגזה לרדת על התל. אישית לא ידעתי למה ולמי לשייך את ההפגזה הזו.
זוכר את הסורים נכנסים תוך ירי וצעקות למסדרונות הכניסה משני הצדדים, שומע אותם מתווכחים בין יריה ליריה  האם אנו מתים או לא. לתוך הבונקר הם לא נכנסו כי כפי הנראה פחדו. זוכר איך שוב הוצאנו את הרימונים מהחגורים והוצאנו את הנצרות , לופתים את ידיות ההפעלה ומוכנים לשחרור כאשר הסורים ייכנסו אלינו פנימה בניסיון לטהר את הבונקר, זוכר את הרימון אחרון אותו הם זרקו  ואת השקט הנושא שהיה לאחר שהתפוצץ בין גופות חברינו פחימה שלום ז"ל ויואב יקיר ז"ל .
אני זוכר , בחשיכה , אנו יושבים צפופים ודחוקים האחד בשני בתוך הבונקר, בין המיטות הדו קומתי והקירות, צפופים מעבר לקו הירי של המסדרון על מנת להיפגע מהיריות של הסורים, באם תחזורנה שוב , לפתע שומעים צעקות "טנקיסטים טנקיסטים  צאו החוצה!" בקריאה הראשונה הייתי בטוח שהסורים מנסים לעבוד עלינו כדי למשוך אותנו החוצה ולא הגבנו! כאשר הם קראו פעם שניה ושלישית לצאת קמתי ממקום מושבי, אמרתי לחברה שבבונקר שאני יוצא, אם ישמעו רימונים מפוצצים סימן שאלו הם הסורים, אם ישמעו קריאת הרגעה שזה כמובן כוחותינו, והתחלתי לדדות החוצה (על פי דבריו של חיליק הממ). בחוץ זהיתי שהחיילים הם מכוחותינו וחיליק מספר שנפלתי לידיו עם הרימונים עדיין אחוזים בידי חזק ושלא הייתי מוכן לוותר עליהם עד שחיליק הצליח לוהציא אותם מידי , לזרוק אותם הצידה במקום בטוח . משם הפינוי שלנו לתאג"ד ומשם לבתי החולים היה מהיר מאוד.

8 באוקטובר – התקפה והשגת שליטה על הג'וחדר
  • תנועת החטיבה צפונה מתל סאקי על ציר טיפה לא נתקלה בהתנגדות. הכוחות הסורים ניתקו מגע ונעו צפונה. את השטח שבין תל סאקי לג'וחדר כיסתה ארטילריה צפופה אשר גרמה לנפגעים רבים בכוחותינו.
    את אשר התרחש בשטח כאשר הגיעו הטנקים הראשונים לרגלי הג'וחדר איננו יודעים במדוייק היות שהמפקדים שהיו מעורבים בהתקפה על הג'וחדר נפגעו ועד היום ולא נעשה תחקיר שיסביר את אשר התרחש. הפקודה להתקפה נעשתה כנראה תוך תנועה לפני שכל הנגמשים של הכח התוקף הגיעו לגזרה והצטרפו ליונתן.
העובדות הידועות הן: על הטנקים הראשונים שהגיעו על ציר טיפה לג'וחדר נפתחה אש וההנחה היתה שהאויב מתבצר על התל. גיורא מוסינזון – מפ' סיור של 205 נטל פיקוד על התקפה לכיבוש הג'וחדר כאשר חוברים אליו מחלקות חרמ"ש מהחטיבה. גיורא נפצע וההתקפה נכשלה.
להתקפה צורפו מחלקות הנגמשים של פלוגה ב' מהגדס"ר בראשם עמד יונתן גוברמן סמ"פ של הפלוגה.
 יונתן נהרג בהתקפה.

כח הנגמשים של פלוגה ב' בפיקודו של יונתן השיג שליטה באש על התל.

על ההתקפה מסופר בחוברת הגדוד:

 אמיר כהן, מפקד מחלקת נגמשים בפלוגה ב' של הגדס"ר מתאר



הגוחדר הוא תל בצורת חצי פרסה, בשטח השולט, בחלק הצפוני של התל יש 3 כיפות מהן יורדות 2 שלוחות ביניהן "פיתחה" שהיא שטח הריגה קלאסי לכל מי שמנסה לתקוף את התל. "הפתחה" בנויה מטרסות ובולדרים שנעשים גבוהים ככל שמתקרבים לפסגת התל.
משום כיוון, ולבטח לא דרך הפיתחה, נגמש אינו יכול לטפס לשטחים השולטים.
ב 73 לא היתה שום דרך שעולה מתחתית הגוחדר אל הפסגה או אחת השלוחות.
לפי ניתוח בדיעבד של הארועים, יונתן קיבל פקודה לנוע במהירות כדי לסייע לפלוגת חרמ"ש מ 205 שנמצאה במצוקה לרגלי התל. יונתן פרץ בדהרה תוך שהוא מסמן לנו בנפנוף מפה לנוע אחריו. גיורא הוביל בקשר את יונתן אל הפיתחה וסימן לו לעלות משם.
לאחר כ15 מטר הנגמש של יונתן נתקע (כצפוי) ולא יכול היה להתקדם. יונתן פקד על הנהג לנוע ברברס ואז נפגע מכדור בלב ונהרג. נהג הנגמש המשיך ברברס עד שהתהפך.
אני הייתי בחטיבה 7 כשנקלטו הנגמשים הראשונים בצהל. הכרתי את מגבלות העבירות של הכלי החדש ועל כן התרגולת היתה שבכל פעולה מבצעית פורקים את החיילים מתא הלחימה ונפרסים רגלית על הקרקע.
לנגמש שלי היו בעיות קשר ולכן אולי לא שמעתי פקודה לתנועה מיונתן. לפתע ראיתי את יונתן פורץ בדהרה על הכביש לכוון צפון ומסמן לנו לנוע אחריו. לא היתה קבוצת פקודות ולא ידענו לאן אנו נוסעים. כל המאמצים היו לשמור קשר עין עם הנגמש שהיה לפני במרחק 500 מטר.
כשהגענו עם הדרך בסמוך "לפתחה " המצב שראיתי היה כזה: הנגמש של יונתן הפוך, יונתן כנראה הרוג בצריח הנגמש.

רמי מינקה מ"מ נגמשים בפלוגה ב' מספר על הג'וחדר

 האירוע מבחינתי מתחיל בנסיעה על ציר טיפה לכיוון צפון מאחורי הנגמ"ש של יונתן. היינו רק הנגמ"ש שלו ושלי בנסיעה על הכביש כששמעתי אותו בקשר פוקד להיכנס אחריו להתקפה.
לא היה לי ברור את מה תוקפים ומהי תוכנית ההתקפה. כשהגענו למרגלות הג'וחדר פנה יונתן וירד מהכביש ימינה ואיגף את השלוחה המערבית של התל שבשיפוליה ראיתי את הזחל"ם של גיורא מוסינזון (גילוי נאות – הכרתי אותו אישית מהשנים שהייתי בסיירת של חטיבה 205).
גיורא סימן לנו בידו לעקוף אותו ולעלות בגיא שבין שתי השלוחות של הג'וחדר.
למי שלא מכיר את הטופוגרפיה של התל: מדובר בשתי שלוחות בצורת בננה שיורדות מצפון לדרום עם גיא ביניהן וטרסות אבן חוצות אותו מצד לצד.
יונתן עלה ראשון והנגמ"ש שלי כ-20 מטר מאחוריו. לא ראיתי אף חייל סורי משני עברי הגיא. תוך כדי עליה איטית לכיוון רכס התל, בשטח קשה מאוד לטיפוס, פתח יונתן באש ממקלע ה 0.5 שלו. אחרי 4-3 צרורות של יונתן נורו 2-3 צרורות של אש נק"ל על שני הנגמ"שים. לא הצלחתי לזהות את מקורות הירי. שמעתי צעקה חדה שנפלטה מפיו של יונתן מהצרור שפגע בו, וגם אצלי בנגמ"ש נפגע חיל מכדור בריאה. ראיתי את הנגמ"ש של יונתן מתחיל בנסיעה לאחור, פוגע בזוית בטרסה ומתהפך. גם אנחנו נסענו אחורה ועצרנו והתחלנו לטפל בפצוע אצלנו. לא היו יריות נוספות מצידנו או מצד אותו קומץ של חיילים סוריים שהתחבאו מאחורי הסלעים.
המשך האירוע בג'וחדר מתואר ע"י אמיר שהגיע למקום כמה דקות אחרינו.
  ברור לי לגמרי שמלבד אותם שלושה סורים שהתחבאו בתחתית השלוחה המערבית של התל, לא היה כוח סורי נוסף עליו. לא היו שם תעלות שבהם נלחמה כביכול הסיירת של 205. זה פשוט סיפור הזוי. בכל האירוע בג'וחדר, הזחל"ם של גיורא לא זז ממקומו  ולא ירה אפילו יריה אחת  !




מבט מדרום לצפון על תל ג'וחדר אוקטובר 1973. ציר "טיפה" בצד שמאל של התמונה. תל-פרס, גבוה ברקע

גוחדר 1973
זכרונות מלחמה 
המחבר- רמי מינקה
ג'וחאדר
תל ג'וַּחאֶדר, או בשמו העברי גבעת אורחה, מתנשא לגובה של 646 מטר מעל פני הים במרכז הרמה, כמה קילומטרים דרומית מערבית לצומת רפיד – הצומת שדרכו חדר עיקר הצבא הסורי לרמת הגולן
ביום הכיפורים תשל"ד, ובפריצתו פנימה כבש את התל.
הקרב לכיבוש תל ג'וחאדר מידי הסורים נערך בשעות אחר הצהריים של יום שני, 8 באוקטובר 1973 – קרב שהיה טבילת האש הראשונה של המחבר במלחמת יום הכיפורים.
1973
ספר זה הוא תמצית הזיכרונות והמשקעים שהשאירו אצל המחבר המלחמה וחודשי הגיוס שלאחריה ואשר נכתבו כיובל שנים לאחר התרחשותה.
בעשרים וארבעת ימיה הותירה מלחמת יום הכיפורים קרוב לשלושת אלפים הרוגים ועוד עשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש. מוראותיה חקוקים בכל מי שנטל בה חלק. ויעידו הפוסטים הרבים המועלים לרשתות החברתיות מדי יום על כך שזיכרון המלחמה ההיא אצל כל
אחד ואחד מהם איננו דוהה גם אחרי חמישים השנים שחלפו מאז.
זהו ספרו השני של רמי מינקה (הראשון – "ילדות כפרית" - יצא לאור בשנת תש"ף), שירת כחייל וקצין בסיירת 'שקד', השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה, חקלאי בעבר וד"ר
זיכרונות מלחמה
רמי מינקה
מחיר: 77 ש"ח
ISBN 978-965-598-315-9
983159 789655 9
לכימיה של פולימרים בהווה.
ג'וחאדר 1973 רמי מינקה




file:///var/tmp/com.apple.messages/com.apple.MobileSMS/LinkedFiles/4AFF965B-300A-422F-B31C-5DBE2BE9B412/%E2%80%8E%E2%81%A8%D7%92'%D7%95%D7%97%D7%90%D7%93%D7%A8%20%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%9F%20%D7%9C%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%A1%2026.1%E2%81%A9.pdf











     








רקע-מוצב 116 סבל התקפות רבות של שיריון סורי וכוח הצנחנים בפיקוד יוסי היה נצור יומיים.  הכח הראשון שהגיע אליו היה מפלוגת הג'יפים של עמוס קלרמן

עדותו של יוסי גור מפקד מוצב 116

הפריצה הסורית התבצעה כ-300 מטר מצפון למוצב, חטיבת חיר 61 בראש ובעיקבותיה חט' משוריינת 47.
מחלקה 3 פל' ו' גד' 74 בפיקוד יואב יקיר ז"ל חברה למוצב וניהלה קרב בלימה הרואי. בהעדר אמצעי ראיית לילה לטנקים שלנו התבצע הארה של הטנקים הסורים באמצעות המרגמה של המוצב. להערכתנו מח' הטנקים השמידה כ-40 טנקים סורים וסביב השעה 20:00 אזלה התחמושת הכבדה. מחלקת הטנקים קיבלה פקודה להישאר במקום להילחם במקבילים ותוך זמן קצר נהרג מ"מ הטנקים יואב יקיר, לוחם עז נפש וקר רוח. הסמל ניר עתיר נסוג לתל סאקי למלא מחדש.
במקביל פרצו 3 טנקים סורים לעבר המוצב. 2 טנקים סורים הושמדו ע"י בזוקה, הראשון בחצר המוצב והשני בשער.
יום ראשון המוצב המשיך להילחם בהתקפות חי"ר חוזרות. לא היו כוחות נוספים של צה"ל באזור מלבד הנצורים בתל סאקי והמג"ד ייה באל על.
בערב פרצו 5 טנקים סורים תוך ייצור אש לעבר המוצב. 2 טנקים מובילים נעצרו מפגיעות ררנ"ט (שמרנו את מעט פצצות הבזוקה שנותרו להמשך) שאר הטנקים נסוגו. מפקד המוצב נפצע באירוע והחיל ציון עזר מונה לפקד על המוצב והתמודד עם תקיפות חי"ר בהמשך הלילה.
יום שני נפתח בהרעשה כבדה של טנקים סורים (לא ידענו, אבל היו אלו הטנקים שנסוגו מפני כוחות אוג' 146) ובחסות ההפגזה הצליח חי"ר סורי לפרוץ לתוך המוצב. בעמל רב וחסדי שמים הסורים נהדפו. הייתה זו שעת צהרים ומפקד המוצב הפצוע התאושש תוך התקפה הזאת וחזר לעמדת הפיקוד החולשת על שער המוצב.
הייתה זאת שעת צהריים מאוחרת כשהבחנו בג'יפ עושה את דרכו לעבר השער. די באדישות צפינו בו, חושבים אולי טעה בדרכו. רובינשטיין המאגיסט שם עליו כוונות וחיכה בסבלנות. הייתה פקודה ללוחמים שלא יורים למרחק של יותר מ-30 מטר והיה ברור שהג'יפ עוד רגע יעלה באש. לפחות 4 זוגות עיניים עקבו אחרי הג'יפ ולא ראו את הברור מאליו. הג'יפ היה בצבעים הנכונים, הייתה מוצמדת לו אלונקה במקום הנכון והיה פנל זיהוי למטוסי חיל האויר. ברגע האחרון מישהו צעק "זה שלנו"! וכך כל המעורבים ניצלו מדבר נורא. עמוס קלרמן שאל אם צריך משהו, ובקשנו לפנות פצוע חזה. עמוס הבטיח לשלוח פינוי, אחרי 3 ימים והרבה הבטחות, הופתענו לראות נגמ"ש מגיע סביב 16:00. התפנינו לתאג"ד, 15 לוחמים מתוכם 5 פצועים ללא הרוגים.


8 לאוקטובר - החבירה לחיילי מוצב 116
דיווח על החבירה מתוך "דפי קרב"




רקע- תל פארס נכבש על ידי קומנדו סורי ואוייש על ידי קציני תצפית סורים אשר טיווחו ביעילות ובצפיפות את כוחותיניו .
בכיבוש התל השתתפו כוח נגמשים בפיקוד עמיר לוי ,2 טנקים בפיקוד זיו הלוי ,וכוח רגלי בפיקוד עמוס קלרמן


עדויות של עמיר לוי ,זיו הלוי עמוס קלרמן ויאיר כידן ( מתוך חוברת "דפי קרב שהוציא הגדוד סמוך להפסקת האש)





לפני העליה לתל פארס - עדותו של זיו הלוי ממ 2 בפלוגת ברחש

בלילה שבין יום שני ה-8 אוקטובר לבין יום שלישי ה-9 לאוקטובר שהינו בחניון לילה למרגלות הג'וחדר שם קיבלנו מלא מחדש בדלק ותחמושת.
עם עלות השחר פקד עלי יוסטא לעלות עם המחלקה שלי לעמדות ליד מוצב 116 שם ישנה סוללת מרגמות ולדרוס אותה. מרגמות לא ראינו אבל ראינו פגרי טנקים שלנו ובעיקר של הסורים. בדרך הצטיידתי במשקפת 6x30 מטנק סורי ( עד אז נלחמתי ללא משקפת מפקד).
זיהיתי למחלקה את הרמפה של עמדות הטנקים מדרום ל116, התחלתי לעלות לעמדת תצפית בחלק השמאלי של הרמפה כשאני מסמן לגורים לתפוס עמדות תצפית מימיני. נהג הטנק זכי לא שהה לפקודת עצור לפני הפקודה לעלות לעמדת אש ומיד זיהיתי מולי שני טנקים סורים בעמדת אש במוצב "ארבעת הבתים" בטווח 800 מטר. נתתי פקודת אש ועם יציאת הפגז חטף הטנק שלי פגיעה ישירה בטבעת הצריח.
נותקנו מכובעי ה vrc התותחן קיבל כוויה ביד ימין מאוויר חם שחדר לתוך הצריח, הטען עף מהטנק אחורנית ואני חטפתי רסיסים ופיח בפנים... חלקי הברזנט החיצוניים של הטנק החלו לבעור. ירדתי מהטנק ודפקתי עם השקלים הקידמיים לזכי הנהג שיסע אחורנית כדי שהטנק ירד מעמדת אש מחשש שפגז שני בטנק יבעיר אותו לגמרי. זכי התמהמה אבל כשהבין את הסכנה דהר במהירות אחורנית.
בטנק נפגעה מערכת הצידוד והוא היה כשיר לנסיעה. נסענו כל המחלקה לתאג"ד שהיה פרוס למרגלות תל ג'וחדר.

העליה לתל פארס - לאחר שבתאג"ד ניקו לי את הפנים מדם וחלק מהרסיסים, ומאחר שהרגשתי טוב דיווחתי ליוסטא שאני ממשיך עם שני טנקים (עליתי על טנק הגור(.
יוסטא נתן לי פקודה להגיע לתל פארס, לחבור לעמיר לוי סמ"פ א שממתין שם עם מחלקת נגמשים. כדי להגיע למרגלות התל היינו צריכים לעבור את צומת ג'וחדר שהיתה מטווחת באש ארטילרית סורית צפופה וממושכת. נתתי פקודה לסגור מדפים ובנסיעה מהירה עברנו שני טנקים את הצומת ללא נפגעים. נסענו דרך מחנה גשור הישן, בדרך ראינו BTR כנראה של גדוד 50 כשלידו גופות חללים שלנו. חברתי לעמיר לוי ועשינו תוכנית מהירה שאני עם שני הטנקים אוביל עד שנגיע לפתח הלוע של תל פארס. התחלנו לעלות בדרך הפתלתלה כשכל הזמן אנחנו נעים בסביבה מופגזת בארטילריה. בדרך אני שומר שהטנק של שווילי נוסע אחרי ואז פתאום הוא נעצר ואני לא שומע אותו בקשר חוץ. נסעתי אחורנית ראיתי ששווילי נפגע מרסיס בצוואר ואמרתי לו להמתין עד שיבואו לפנות אותו.
המשכתי עם טנק אחד כשמאחורי מחלקת הנגמשים בפיקודו של עמיר לוי. הגענו לפתח הלוע. התוכנית של עמיר היתה שאני אוביל עם הטנק את הכוח עד לפתח המוצב ומשם ימשיכו לוחמי הנגמשים בפעולה רגלית. כשעמדתי בפתח הלוע הבחנתי בפגיעות של נשק נ"ט בסוללה משמאלי הבנתי שתותח כזה אורב לנו מימין ברגע שנכנס לתוך הלוע. נתתי פקוד מכינה שברגע שנכנס הטען והתותחן ירו באופן עצמאי ימינה ואני אתרכז בכיוון הנהג על הדרך הצרה בתוך הלוע מחשש שנדרדר. סגרנו מדפים (מחשש שחי"ר הנמצא על התל ישחיל לנו רימונים) והתחלנו בתנועה פנימה. הטען והתותחן ירו ששה פגזים אבל לא ראו כלום משום שטנק סורי ( בדיעבד הסתבר כ PT76 ) היה מחופר בעמדה ורק התותח בלט. לאחר 200 מ' הטנק נעצר כשהנהג מודיע לי שאין היגוי הבנתי שמשהוא פגע בגלגל המניע. ניסיתי לפתוח את כיפת המפקד אבל היא היתה נעולה מפגיעה נוספת בטנק. הצצתי אחורה מפתח תא הטען וראיתי שהנגמשים שהיו אחרי נפגעים ישירות מצד לצד. הוריתי לצוות שברגע שיגיע אבק מהפגיעה בנגמשים.נמלט מהטנק אל מעבר לסוללה שמשמאלנו וכך היה. התחלנו לרדת רגלית מהתל שרק נשק אישי לרשותינו (אני גם עם משקפת המפקד שלל) . בירידה הרגלית עצרנו בכתף הצפונית של התל שהיתה סמוכה לדרך העולה. שם פגשתי את אסף קוטף שעלה עם ג'יפ סיור כי הבין שיש בעיות על התל. ביקשתי ממנו שבדרכו יוריד אותי אצל הטנק של שווילי שנותר ללא מפקד . עליתי על הטנק התחברתי לרשת הגדודית ואז הבנתי שעמוס קלרמן מ"פ הג'יפים שלנו ויאיר כידן מאגפים רגלית את הסוללה הדרומית כדי לנטרל את הטנק הסורי אסף קוטף הצטרף אליהם ואני קיבלתי הוראה מעמוס לנוע שוב אל הלוע ולפגוע בכל כלי שינסה להמלט מהתל.

מוסיף צדוק מנשה מפקד מחלקת הנגמשים

תל פארס הוא לוע הר געש כבוי. מסביבו סוללת אבנים ופתח כניסה אחד, דרכו עברנו ועלינו לתל, הטנק של זיו הלוי, מחלקת הנגמשים שלי, והמפקד סמ"פ עמיר לוי. בעליה לתל הסורים ירו עלינו ולמזלנו לא טיווחו מספיק טוב. היה שם טנק סורי מוסתר בעמדה קרובה שכיוון וירה עלינו פגזים. הנגמש שלי נפגע, קפצנו ותפסנו מחסה מעבר לסוללה. אחרי שהטנק הסורי נוטרל, עלינו רגלית והשתלטנו על המוצב.

עדותו של יאיר כידן

ישבתי על נגמ"ש מכונאים והייתי אחרון בטור שעלה על תל-פרס.
כך כשאני עומד בזנב הטור ניגש אלי עמיר לוי וביקש ממני לעלות רגלית לשפת הלוע כדי לתצפת על הנעשה בלוע ובמוצב לפני שהוא נכנס פנימה. מבחינת ציוד "והכשרה," הבאתי מהבית קלצניקוב ומחסניות ולמען הרקורד הייתי איש החי"ר היחיד צנחן יוצא גד'50 . לא שמחתי למשימה. עליתי לתצפית ולא זיהיתי שום תנועה.
במחפורת ייעודית של המוצב (שהייתה ליד עמדת נ"מ ובה מקלע 0.3 על חצובה עם סרט פעולה בתוכו) ראיתי טנק אויב ובהגיון נמהר ושגוי התייחסתי אליו כנטוש ובלתי מאויש.
אותתי לעמיר בסימני ידיים – "תעבור הכל בסדר."
נכנסו ארבעה כלים, הטנק של זיו הלוי ואחריו שלושה נגמשים.
ברגע שהטור היה כולו בתוך הלוע התברר שהטנק הסורי איננו נטוש. ראיתי עשן מפלט כחול אפור כאשר התניע. הטנק ביצע ירי מהיר ומקצועי. פגז ראשון לטנק של זיו ולאחר מכן לפי סדר בנגמשים אחד אחרי השני. כל זה בטווח מאוד קצר. ירי מימין לשמאל ואז חזרה לירי מהיר נוסף. ראיתי בבירור את סימני הפגיעות בדפנות הנגמשים והיה ברור שחדרו לתאי הלחימה.
ראיתי את חייליו של קוקי המ"מ מתפנים ורצים בבהלה כלפי מעלה במדרון התלול והייתי בטוח שבכל נגמש שוכבים שניים או שלושה הרוגים מפגיעות ישירות שכאלה.
אני זוכר שהיה לי חד וברור מאוד – אנשים נהרגו בגללך ועכשיו תעשה משהו.
מרגע זה התחילה ההתכתשות עם הטנק.
עמיר העלה חיפוי בחלק שקרוב לפיתחה עם מגיסט, רפאלי. אני התקדמתי לקצר טווח. לא היה לי נשק אנטי טנקי. זרקתי רימון או שניים למחפורת בנסיון "להבהיל" את הצוות שבטנק וידיעה ברורה שהרימון לא יעיל.
איני זוכר בדיוק מתי הגיע אלי אסף קוטף (קצין מסיירת 205) ואמר לי ששמע בקשר "שיש לכם בעיות למעלה" ועלה לעזור.
עם אסף המשכנו בנסיונות עם רימונים, כולל רימון עשן מתוך כוונה שהצוות יחשוב שהטנק בוער ויצא מתוכו. הרימון היה רימון סימון בצבע ירוק שכמובן לא עזר...
אני לא זוכר באיזה שלב, קפצתי למקלע הנ"מ שהיה טעון בעמדה ליד הטנק ופתחתי באש על קדמת הטנק והצריח מתוך כוונה, בסיכוי אפסי, לפגוע באפיסקופים "ולעוור" את הצוות.
הטנק זיהה אותי והחל לצודד. המשכתי לירות עד השלב בו קנה התותח כבר סיכן אותי וחזרתי אל מאחורי תלולית עפר קטנה שהייתה לפני הטנק והייתה המחסה היחיד.
מפקד הטנק פעל בצורה מעוררת כבוד. הוא ניסה"לקדוח" ולמוטט את דופן המחפורת בירי תותח כדי ליצור קוו ירי לעבר התלולית וירה לפחות פעמיים בניסיונות כאלה.
מפקד הטנק פתח מדף מספר פעמים, הוציא חצי גוף עליון ויידה רימונים לעברנו ומיד חזר פנימה וסגר מדף.
בשלב מאוחר יותר היה לידי גם עמוס קלרמן מ"פ הג'יפים שלנו. אני זוכר ששאל אותי בשקט אופייני במה אפשר לעזור ולמייטב זכרוני לא הייתה לי אליו שום בשורה.
ההתייחסות לטנק כנטוש ונתינת האישור שלי לעמיר להיכנס היתה החלטה חמורה.
 למזלי לא היו נפגעים בנפש בצוות של זיו ובצוותים של קוקי. אני חייב לציין את העובדה הזאת.
https://youtu.be/6DNVct66JB8


מדווח עמוס קלרמן ביומנו:

9 אוקטובר. אחרי ההשתלטות, יש לנו שני הרוגים במוצב ואין מי שיכול לפנות לתאגד. אני פונה בקשר לאלישע הסמגד אבל הוא לא יכול להבטיח פינוי היום. יורד ערב והפינוי נדחה למחר. כדי לפנות עם רכב שלנו צריך לארגן שני רכבים כי הציר מראש התל לתאגד מופגז ותחת אש. לעזרתנו מתגייס מאיר הר-ציון שהעפיל עם טנדר ויליס אזרחי ויחד עם שני חברים מתגרה במזלו בין מטחי הארטילריה שיורדים עלינו. לבקשתנו, מפנה מאיר הר-ציון את ההרוגים כאשר הוא יורד מהתל בעשירי לחודש...

מתוך דפי קרב של הגדוד

על ההשתלטות והתארגנות על תל פרס מספר עמוס קלרמן מפקד פלוגת הג'פים של הגדוד)ביומן שכתב בינואר 1974:

אנחנו מישרים קו עם הכח של עמיר שמתקדם על הדרך. מגיעים למוצב. אני מחליט לא להכנס בשלב ראשון לתוך הבונקר במוצב. הפגזה ארטילרית ראשונה מרבות נוספות בימים הבאים מריצה את כולנו לתפוס מחסה בתעלות ובעמדות שנבנו בשכפצים שמעל הבונקר הראשי של המוצב. הפגיעות של התותחים הסורים מדויקות ורוב הנפילות הן ממש בקירבת המוצב ועליו.
בכניסה למוצב מונחת גופתו של חייל ישראלי. בהמשך התברר שזה חייל מהכח שלנו שנסוג מהמוצב זמן קצר לפני שנכבש ע"י הסורים ביום השני של הקרבות.
אני מדווח לצביקה על כיבוש המוצב. הוא ממנה אותי למפקד המוצב ומבטיח לשלוח מייד חיילים ונגמשים לתגבור. מטרת השליטה במוצב – תצפית וסיוע לכוחות הנמצאים עכשיו בלחימה והשתלטות על פתחת רפיד.
עמיר לוי וחיליו מוחלפים ע"י מחלקות הנגמשים של פלוגת ברחש עם שמואל סובול (שהתמנה לסמפ אחרי נפילתו של יונתן) ומפקדי המחלקות אמיר כהן ורמי מינקה. אני קורא לאהוד דוידזון ומחלקת הגיפים שלו שיצטרפו אלי במשימת התצפית. אהוד מקבל לתצפית את הגזרה הדרומית. הוא מתמקם בעמדה הדרומית שעל גבי המוצב. אני וסובול מתמקמים בעמדה הצפונית לתצפית מזרחה וצפונה.
במקביל מבקשים שנתחיל לדוח ישירות למודיעין האוגדה. אני בעמדת התצפית עם מק 25. מדלג תדרים בין האוגדה , הגדוד, וחטיבה 205.

מתוך חוברת הגדוד:




יש לא מעט גרסאות על הקרב לכיבוש תל-פרס ב 9 לאוקטובר.
יש גם לא מעט גרסאות וסיפורים מה שהתגלה במוצב ולידו לאחר ההשתלטות עליו. מתחקיר שנעשה בשנת 2012 על סמך עדויות של כל השותפים לארוע ומעדויות של אנשי הנ"מ התותחנים והצנחנים שהיו במוצב מתחילת הקרבות ועד הנסיגה ממנו בשיירה בלילה שבין ה 7 ל 8 לאוקטובר,
מתברר שלא נשארו חיילים שלנו במוצב ועל התל. כמו כן לא התנהל בפועל קרב עם אנשי חיר של הסורים בשלב ההשתלטות על המוצב. החיילים הסורים שתפסו את המוצב (לאחר נסיגת כוחותינו ב ליל ה 7 לאוקטובר) נסוגו כנראה יחד עם הקת"קים If כאשר הצוות של עמיר לוי טיפס לכיבוש ההר.



טנק סוריPT76 בעמדה
על תל-פרס. צוות הטנק
נוטרל בפעולה רגלית
אחרי שפגע בכח שניסה
לכבוש את ההר







בתאריך יום ב׳, 7 בפבר׳ 2022 ב-9:05 מאת Amos Klarman <palsar135@gmail.com>:


שלח צמחי מנוח&nbsp;


<span lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">ועמוס.</span>

<span lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">כמי שנטל חלק פעיל בכיבוש תל פארס ביומה הרביעי של המלחמה (יום שלישי, 9 באוקטובר 73׳ ),</span>

יש לי כמה השגות והשלמות על ״זכרונות״ בלעדיים , לכאורה, של חלק זעום ממשתתפי הארוע.&nbsp;

להלן התייחסותי לשלבי מהלך הכיבוש , הזכורים לי היטב, שלא בחפיפה מלאה למספר ״עובדות״ היסטוריות המוצגות בתאור שיש בו יותר מדי סוגריים עם המילה ״כנראה״.

<br>

1. התנועה במעלה התל על הכביש הצר והמתפתל, לרבות ההמתנה מורטת העצבים עד לפקודה לנוע אל פתח התל ,שלב שנמשך כשעתיים , היו תחת אש ארטילריה סורית צפופה ומסיבית והפגזים שנחתו סביבנו והרעידו את האדמה ואת הכלים היוו אז עבור הלוחמים בזלדות הפירוש המעשי והמוחשי ביותר של המושג ״פחד מוות״.בפתח התל ניצב לעדות אילמת שלד שרוף לחלוטין של משאית ליילנד להסעות חיילים.

<br>

2. לפני מתן הפקודה לכניסת הטור אל התל, אמיר הסמ״פ הורה לנו&nbsp;

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">להעביר את כלי הנשק האישיים רק אל דופן ימין של הזלדות ומשם להתכונן לירי. לא כולם יכלו לעמוד כשפלג הגוף העליון חשוף עם נשק מכוון אל שולי מכתש התל, כך שיותר לומים היו מוסתרים בבטן הנגמ״ש וכוח האש האפקטיבית שלנו היה מוגבל ביותר. לי היה קלצ׳ניקוב ש״אספתי״ ביום הראשון לעלייתנו לרמה (יום ב׳, בבוקר ה-8.10), מחייל סורי הרוג שגופתו נותרה בג׳יפ סיור שנפגע יום קודם. היה לי גם תיק עם 6 מחסניות, שמהן יריתי שתיים מלאות כשנפתח המבט ימינה וראינו את הטנק הסורי , שממנו נורתה עלינו גם אש נק״ל , שפגעה בדופן הזלדה , ממש סנטימטרים בודדים מתחת לגוף החשוף, מבלי לחדור</span>.

<br>

3. &nbsp;<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">ממש בשניה שנכנסנו לתל , בתור הזלדה השלישית , כשאחרינו טנק הגור, ראינו את הטנק המוביל יורה ימינה ולהבה גדולה עם עשן שחור מתמרים לשמים. צהלנו משמחה (כי רק אח״כ התברר שלא היה זה הטנק הסורי שנפגע אלא מכל הסולר לחימום המים של המוצב הישראלי שהיה חפור בבטן ההר), אך תוך שניה נורה פגז מאותו כיוון&nbsp;</span>

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">שפגע ישירות בטנק המוביל בין התובה והצריח ומנע ממנו אפשרות צידוד והגבהה. תוך שניות ספגו שתי הזלדות פגיעות גם הן &nbsp;והן החלו בוערות. הזלדה שלנו פגעה בזלדה הפגועה שלפנינו , הנהג מקס העביר אינטנקטיבית להילוך אחורי והכלי זינק ופגע בדופן התל, משמאלנו. הבחנו שהלוחמים קופצים מהזלדות הפגועות והתחלנו גם אנו בנטישה. כווווווולם זינקו החוצה בידיים ריקות ואני סרקתי, עם הקלצ׳ עלי, ואספתי שני רימוני יד והכנסתי אותם לכיסי הקפוצ׳ון הצבאי שלבשתי</span>.&nbsp;

<br>

4. &nbsp;<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">בתזמון מדהים, המלווה בנס בלתי יאומן, ממש שניה שבה התחלתי בגלישתי מערבה מעבר לשולי התל, נשמע פיצוץ מחריד, והזלדה שלנו ספגה פגז שגילח את צריח המפקד עם המקלע הכבד 0.5 והעיף אותו מעל ראשי אל המדרון . דהרנו אחוזי בהלה לכיוון מבנה מחצבות כפר-גלעדי שלמרגלות התל ושם תפסנו מחסה ראשוני. אני זוכר ששאלו למי יש תחבושת אישית ,וניגשתי עם שלי למפקד הטנק שהיה פגוע בלסת כדי לשפר לו את החבישה</span>.

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">הסמ״פ אמיר הסתכל סביבותיו והבחין שאני היחיד עם נשק אישי (שאגב הובא לקיבוץ שלי ונמסר לי ע״י המ״מ אמנון שוורץ כשהגדוד היה בדרכו לסיני, והוא &nbsp;נמצא אחר כבוד בארסנל הנשק של דגניה א׳, אחרי ש״הולבן״ כחוק מאוחר יותר), וביקש ממני לעמוד מחוץ למבנה כדי לאבטחו , מכל צרה שלא תבוא</span>.

<br>

5. &nbsp;<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">באותו זמן הגיעו שני ג׳יפים , שמהלוחמים שלהם לקחנו בשקיקה את כל מלאי הסיגריות שהיה ברשותם. אני חושב שגם כאלה שלא באמת עישנו קודם, עשו זאת אחרי אותן שעות גורליות , לראשונה בחייהם</span>.

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">תוך זמן קצר לוחמי הג׳יפים איגפו רגלית את הטנק הסורי, ירו בו מהצד פגעו באחד משני אנשי הצוות , וגרמו לשני להכנע. ועכשו זיכרון אישי חד שלי : היה &nbsp;לנו בפלוגה חייל שקראו לו ברנס , והוא סיפר לי ,מיד עם סיום הארוע ,שהחייל הסורי שלא נפגע יצא מהטנק בידיים מורמות</span>, &nbsp;<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">ואז הוא, ברנס ,ירה בו למוות מתוך זעם ותחושת נקם אחרי שראה את הטנק הפגוע , ואת הזלדות הבוערות, ושיער &nbsp;שהיו לנו אבידות רבות. ואגב, מנוע הטנק הסורי הירוק שעמד בתוך מחפורת שלנו המשיך לפעול בעצמה גבוהה מאד וכולו היה מכוסה בשמן, וזו כנראה היתה הסיבה שהוא נותר תקוע ולא הסתער לעברנו תוך ירי בתנועה, שכן אז היו באמת יכולות להגרם לנו אבדות קשות</span>.&nbsp;

&nbsp;

6. &nbsp;<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">בהמשך לאותו יום סוער, עלינו בחזרה אל התל לאחר חיסול טנק הסיור הסורי וצוותו , ומצאנו במסדרון שהוביל אל המבנה שבבטן ההר את גופתו של &nbsp;השק״מיסט הישראלי שנהרג בעת השתלטות הסורים על התל. עמוס ,המ״פ שלנו, שתפקד בקור רוח מופתי, הורה לטנק החוליה הטכנית שהגיע לתל לדחוף את הזלדות הבוערות לתחתית המכתש ולפנות את הכביש הצר כדי שאפשר יהיה לגרור את הטנק של זיו אל מחוץ לתל. הזלדה שלנו , השלישית בטור, ללא צריח המפקד , המשיכה לתפקד כרכב הסעה</span>.&nbsp;

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">לקראת אחה״צ הגיע לתל משום מקום טנדר ויליס אפור עם משטח אחורי פתוח וממנו יצאו שני לובשי מדים, מרושלים ומוזנחים , שמיד זיהיתי אותם כמאיר הר-ציון וכושי רימון. הבאתי אותם לעמוס, ולשאלתם ״במה אפשר לעזור ?״ ענה עמוס &nbsp;בנונשלנטיות :״תפנו את הגופות עם האוטו שלכם״, וכך היה, כי עקב החום הכבד ששרר היה חשש שיתפשט בתל ריח המוות משלוש הגופות , של חלל צה״ל ושל החיילים הסורים</span>.

<br>

7. &nbsp;<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">בתוך כדי כל שנאספים להם מספרי הסיפורים עם שוך האירוע, נשמע פתאום רעש מתכתי לא חזק מאד,והחלה מנוסת בהלה מכיוונה של אחת הזלדות שהגיעו אל התל אחרי שנכבש. ניגשתי אל הנגמ״ש וראיתי חור נקי של פגז טנק &nbsp;שחדר את חזית הזלדה מצד ימין, מקום מושבו של הנהג, ומאחור בתא הלחימה חיל &nbsp;שלא הכרתיו, יושב הרוג על הספסל כשפנים הזלדה מוכתם בדם רב</span>.

<br>

8. &nbsp;<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">כשהתפניתי סופסוף ללכת להטיל את מימי בין הבולדרים שבשוליו החיצוניים של התל שמעתי פתאום שאלה חלושה : ״צה״ל ??״. הסטתי את הנשק לכיוון הקול ועניתי בבטחון ״כן !״ . מאחורי הסלעים הגיחו בחשש גדול שלושה חיילים צעירים &nbsp;מבוהלים ומותשים שסיפרו בעברת עילגת (שלושתם היו עולים חדשים) שהם הגיעו לתל עם עוד טירוני תותחנים, שגוייסו מספר ימים קודם לצה״ל, והובאו לתל לשמירות ביום חמישי , יומיים לפני פרוץ המלחמה, וכשהחלה המתקפה הסורית הם נמלטו והתחבאו בין הסלעים , כשהם ניזונים משבת אחה״צ עד יום שלישי רק מסוכריות דארז׳ה של מנות הקרב. הבאתי אותם במהירות לעמוס שהורה להאכיל אותם ולפנותם לטיפול מחוץ לתל</span>.&nbsp;

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">זמן קצר לאחר מכן הופיע משום מקום סגן מגוהץ ושאל אותי בשקט האם נתקלתי כאן ב״סדירים״ שמפקדיהם אינם יודעים מה עלה בגורלם. הרגעתי אותו שהם בידיים טובות והוא חייך בהקלה ובתודה ונעלם כלעומת שבא</span>.&nbsp;

&nbsp;

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">זהו להפעם ידידי, ולמרות שביקשתי לפני מספר חודשים , יחד עם מ״פ א׳</span>

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">דב בן-דב ,להצטרף ולהיות מוזמנים למפגש העלאת זכרונות מימי הלחימה ,לא קיבלתי כל התייחסות. עדיין לא מאוחר ויש עוד המון לספר ולחדש למשכתבי ההיסטוריה למיניהם, שכמנהגו של עולם, רק על עצמם הם יודעים לספר, כאשר ברוב המקרים אין האמת העובדתית משמשת כנר לרגליהם</span>.

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">ואזהרה קטנה - ההיסטוריון יצחקי , בדומה לאורי מילשטיין, נוהג להקטין את הגדולים והגדיל את הקטנים , ולא תמיד תוך נאמנות למה שהיה במציאות האובייקטיבית (גם אם אובייקטיביות בעתות מלחמה היא מושג נזיל ביותר)</span>.

&nbsp;

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">מתנצל על הטירחה שגרמתי לכם בקריאת הגיגי אלה אך גם בחלוף השנים עדיין הזכרונות חיים בי , ומצאתי לנכון לספרם , שהרי את ההסטוריה אי אפשר לשנות, רק אפשר לספר אותה אחרת, וזה מה שזוכרים</span>.

&nbsp;

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">שבת שלום</span>,

<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: &quot;Times New Roman&quot;, serif; border-color: rgb(0, 0, 0);">צמחי מנוח</span>

050-3298358

‫6 ביולי 2019,&nbsp;
























ירי עקיף

לאחר כיבוש תל פארס כשפלוגות א' ו ג' נמצאות בעמדות שולטות על צומת רפיד ובסגול 351 תפסה פלוגה ב' עמדות בשיפולים הצפוניים הנמוכים של תל פארס. למטה היו עשרות טנקים סורים פגועים ולא היה לפלוגה קו ראיה עם השטח מעבר לקו סגול. עמוס מ"פ התצפיות התמקם בשטח גבוה יותר והחל לזהות טנקים סורים מעבר לקו סגול.
עמוס החל לכוון את שלום וזיו מפקדי מחלקות הטנקים של הפלוגה לירי עקיף בטווחים של 5000 מ'.  ירי זה הניב שני טנקים סורים פגועים.


עדותו של שלום בלום מתוך "דפי קרב"


עוד מתוך דפי קרב






10 – 11 לאוקטובר - ארועים בגזרת רפיד, סגול 351

רקע- מתוך ויקיפדיה:

במקביל להשמדת הכיס הסורי בחושניה יצאה אוגדה 146 להתקפה אל מעבר לקו הסגול בחלקו הדרומי, בניסיון לנצל את ההצלחה. מטרת ההתקפה הייתה להשתלט על שורת מוצבים סורים שממזרח לקו זה ובראשם תל כודנה שממזרח לחושניה.
ההתקפה נערכה לפני הצהרים ב 10 לאוקטובר על ידי ארבע החטיבות של האוגדה, שבשלב זה כבר היו מוקטנות עקב האבידות שספגו (למעט חטיבה 670). באגף השמאלי של האוגדה, מצפון לתל פרס, תקפו חטיבה 4 וחטיבה 9 מזרחה מול תל כודנה. דרומה מהן תקף מזרחה גדוד אחד מחטיבה 205. באגף הימני של האוגדה, ליד תל ג'וחדר, נועד להיערך מאמץ משני: גדוד שני של חטיבה 205 תקף לדרום מזרח לעבר מוצב סורי באום א-לוקס. מדרומו תקפה חטיבה 670 - מתוגברת במספר טנקים - את המוצב הסורי באל-חנות. בין שני אגפי האוגדה, ליד תל-פרס, התפרס להגנה גדוד הסיור של האוגדה.
החטיבות התוקפות כבשו חלק מיעדיהן והשמידו עשרות טנקי אויב, אבל נתקלו באש טנקים ונ"ט חזקה ובהפגזות קשות ונבלמו בשדות מוקשים סורים. מפקד האוגדה הציע לפיכך לפיקוד הצפון לרכז את כל חטיבות האוגדה להתקפה על תל כודנה, אבל אלוף הפיקוד יצחק חופי, שחשש לגורל האוגדה לאור אבידותיה, פקד עליו להפסיק את ההתקפה ולהתייצב על הקו הסגול.

סגול 351

ביום רביעי בצהריים התקבלה בגדוד פקודה לעלות ולתפוס את תל אל-מהיר, תל הנושק לקו הגבול וכינויו במפת הקוד "סגול 351". שלושה ימים רצופים עלו הטנקים של הגדוד אל התל כשהם סופגים פגיעות ארטילריה וטילי סאגר. הניסיונות לשכנע את המח"ט ומפקד האוגדה שאין חשיבות צבאית לעמידה עם טנקים גלויים לאויב על התל, נתקלו בחומת עקשנות מנומקת בטענה שסגול 351 היא "הנקודה המזרחית ביותר של מדינת ישראל".

בחוברת הגדוד נכתב:



על החוליה הטכנית של הגדוד נכתב בחוברת הגדוד




עדותו של גבי ויסמן מ"מ טנקים בפלוגה ג (גרטה)

סגול 351
כרוניקה של מלחמה,
אחד הימים שם,
מקום חשוף סוג של ״מסולעת״ שבקושי 2 טנקים יכולים להיות בעמדות חשופות.
אין אפשרות פריסה, הדרך המובילה לשם צרה בין גדרות של שדה מוקשים.
אנחנו 4 טנקים,
די צפופים, ארטילריה צפופה, הסורי מקת״ק אותנו במדוייק. תל כודנה
בגובהו שולט עלינו.
ירי לטנקים סורים שנמצאים נמוך מאיתנו, מצריך לעלות גבוה כדי שתהיה הנמכה.
לפנות ערב, דימדומים, טנקים סורים
עולים מתוך קפל קרקע נמוך כ-קילומטר מאיתנו.
אני יורה ופוגע באחד. 1א יורה ופוגע קצר בו זמנית הטנק הסורי יורה ופוגע גם קצר, כ-5 מטר לפני 1א.
״1א רד, הוא יפגע בך, רק רגע הוא עוני לי..״
כך בקשר..
השאלה מי מתקן מהר יותר.
הטנק הסורי ו1א יורים בו זמנית. שניהם פוגעים.
הטנק הסורי מתפוצץ ומאיר בדימדומי הערב ומצטרף אל הטנק שבוער.
1א חוטף פגז בדופן של קדח קנה התותח , התותח מבצע מהלך שלם של רתיעה, הפגז שנטען במהירות יוצא בשלמות לסל תרמילים. הצוות, ברגע הראשון לא מבין מה קורה. למה התותח רתע בלי ירי,הפגז הסורי מוסט כתוצאה מהפגיעה בקצה התותח, תולש את הפנסים בחזית טנק 1א, ממשיך למעלה ותולש את ראש הפריטלסקופ, וממשיך לשמים..
הצוות מגיב מהר ונוסע קצת אחורה.
למרות הזיווד החסר הוא מצא את הראש הרזרבי של הפריטלסקופ, מבצע החלפה וחוזר לכאורה לתפקד.
דילמה: האם התותח כשיר? ״חסרה״ לו הפינה בחזית שנאכלה ע״י הפגז הסורי. האם התותח קיבל עיוות בילתי נראה?
בהחלפת הכח על התל, החוליה הטכנית מבצעת בדיקה ע״י העברת מג״ט בתותח ומאשרת שימוש.
אור ראשון, מבצעים תיאום כוונות וממשיכים..
את היום ״מבלים״ מעל צומת רפיד כעוד יום לחימה לא אינטנסיבי.
הקרב הבא מתבצע במובלעת באום בוטנה
לפנות בוקר כנגד החטיבה העיראקית.
טנק 1א המט"ק עמית לוי ממשיך לפגוע ,







אבי ולנטין ששרת במלחמת יום הכיפורים כקצין הקשר של גדוד סיור 288 פורש את חוויותיו מהמלחמה ברומן דימיוני המבוסס על עובדות היסטוריות.

לחבורה של מילואימניקים בני שבעים ויותר, שלחמו יחד במלחמת יום הכיפורים, יש חשבון פתוח עם מי שהיה המח"ט שלהם בעניין קרב שנוי במחלוקת על תל אל־מְהֵיר ברמת הגולן — "סגול 351 " במפת הקוד. ארבעים וארבע שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים הם מתארגנים, חוטפים את המח"ט מביתו ובאים איתו חשבון בדירת מקלט, שבה הם משחזרים את הקרבות וסוחטים אותו כדי שיעשה את הדבר שלא היה מוכן לו ארבעים שנה — להמליץ על המג"ד שלהם, שזה מכבר מלאו לו שמונים, לתפקיד מח"ט טנקים. סגול 351 הוא ספר מטלטל וטורד מנוחה, ובה בשעה מצחיק; מציאותי להחריד, ובו בזמן עתיר פנטזיה. זהו סיפור סוחף וקולח, הכתוב ביד אמן, המעלה, בין השאר, שאלות נוקבות על כבוד צבאי מול חיי אדם ועל משמעת צבאית מול מצפון פנימי. 


צומת רפיד, היא פרשת דרכים ומעבר חיוני מזרח מערב ודרום צפון, נמצאת 3 קמ מזרחה מתל-פרס. מצפון שולטים על הצומת והאזור צמד תילי כודנה (תל כודנה ותל אחמד). מצפון לתל-פרס על רכס הגבעות ממערב לתל כודנה, המשך שרשרת מוצבי הקו הראשון שלנו. צפון מערב מתל-פרס, פתחת חושניה. ממוצב תל-פרס אין תצפית בראיה לחושניה.

9 לאוקטובר - כיבוש גזרת צומת רפיד

 בבוקר עוקפת חטיבה 205 את הג'וחדר ונעה בפריסה צפונה לטיהור פיתחת רפיד.
גדס"ר 288 נע באגף המערבי של החטיבה בצמוד לציר טיפה ועד למרגלות תל פארס. פלוגה ג' (גרטה) מימין ופלוגה א' (אלירון) מאחור ומשמאל. פלוגה ב' (ברחש) באבטחת אגף מאחור כאשר המחלקה של זיו הלוי נכנסת לעמדות ליד מוצב 116 כדי ליצור מגע עם טנקי אויב אשר התגלו באגף של האוגדה ליד ערוץ הרוקד. טנקי האויב התגלו כאשר פתחו באש על מח' הג'יפים של שי בן הגאי שעלה עם בוקר לתצפית ליד 116 הנטוש.


רישום ביומן המבצעים של הגדוד:
   
 

כך מתוארת בחוברת הגדוד ההתקלות והפציעה של זיו הלוי ליד מוצב 116



רקע-במהלך ההשתלטות על מרחב צומת רפיד ולאחר כיבוש תל פארס החלה להתפתח יוזמה של אוגדה 146 להבקיע לשטח סוריה בדרום רמת הגולן  נוסף להבקעה של אוגדה 36  בגזרה הצפונית של רמת הגולן.
מפקדת האוגדה הטילה על חטיבה 205 להבקיע בפיתחת רפיד ובפיתחת כודנה.  על פלוגה מחטיבה 205 בפיקוד גדעון רייס הוטל להוביל את הכוח המבקיע בפיתחת כודנה .  לגדעון רייס נשארו 3 טנקים לכן הוכפף לפיקודו כוח הטנקים של פלוגה ב  מגדוד סיור 288 שמנה 7 טנקים בפיקודו של יוסטה.

לאחר מעבר ציר המערכת החלו שלושת הטנקים של גדעון רייס לעלות על חלק צפוני של רכס הנמצא ממערב לתילי כודנה ונמוך ממנו.
על יוסטא הוטל לנוע בשטח סילעי וקשה כדי לתפוס את החלק הדרומי של הרכס.

עדותו של זיו מ"מ בפלוגת ברחש של יוסטא.

התחלנו לנוע בבקעה שמתחת לתילי כודנה בשטח קשה המאופיין בבולדרים.  הטנק של יוסטא פרס זחל בצורה חלקית ולא יכול להמשיך לנוע ויוסטא אבד את קולו. הוא סימן לי בידים להתקרב אליו ולראות מה הבעיה. ירדתי מהטנק שלי ובסימוני ידיים כיוונתי  אותו עד שהזחל עלה בשלמותו והא המשיך לנוע.
תןך כדי תנועה וטיפוס לעמדות שמענו קולות ירי מהכוח של גידעון רייס בחלק הצפוני של הרכס. במקביל קיבלנו פקודה לעצור ולהחלץ חזרה לקו הגבול.
תוך כדי התארגנות לשינוי כיוון, קיבלנו עידכון על מצבו של כוח רייס. שני טנקים ניתקעו בעמדות אש כשהם פגועים מירי טילי נ"ט סורי.
יוסטא הורה לי ולשלום בלום לעלות ולנסות לגרור את הטנקים של כוח רייס ולהוריד אותם מעמדות אש. נרתמנו לטנקים הפגועים וכשהתברר שחלק מצוותי הטנקים פגועים נאלצנו לגרור אותם עד קן הגבול.
הטנקים של חטיבה 205 היו מסוג מטאור שמלבד בעיות בהיגוי שהיו להם היה גם קושי להחליף הילוכים . הם התקשו לעבור להילוך אחורי בעמדת אש מה שחשף אותם לירי חוזר וממושך של הנ"ט הסורי.





רקע- ב17-אוקטובר קבל הגדוד פקודה לנוע צפונה ולהתמקם במרחב הצירים  "אמריקה"  "ציריך".   לאחר התמקמות הגדוד במרחב בחניוני יום ומיקום תצפיות על התילים אלמאל,קארין ,מסחרה ושאער. 

מתוך "דפי קרב"



תןך כדי ביצוע המשימה ובעיקר זהוי הכח הירדני היורד מתל חארה ומכוון את תנועתו לעבר תל מאסחרה, הם חטפו הפגזות ארטיליריות וירי נ"ט


תצפית תל קארין ונפילתו של דומינסקי

עדותו של סגן אמנון מפלוגה א




נפילתו של חנוך דור




רקע- מתוך ויקיפדיה

ב-11 באוקטובר, לאחר סיום קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן, תקפו שתי אוגדות של צה"ל בגזרה הצפונית של הרמה והתקדמו מהקו הסגול מזרחה. ביום זה ולאחריו הן כבשו מובלעת רחבה בשטח סוריה, אך נתקלו במהרה בהתקפות נגד מצד צבא סוריה וכוחות עיראקיים וירדנים שהגיעו לעזרתה. התקפות אלו עצרו את התקדמות צה"ל מזרחה.
חלקה הצפוני של המובלעת נתפס על ידי אוגדה 36 ואילו חלקה הדרומי נכבש על ידי אוגדה 210, שהוחלפה ב-17 באוקטובר על ידי אוגדה 146. חטיבה 4 של האוגדה בפיקודו של אלוף-משנה יעקב הדר התפרסה בגבול הדרומי של המובלעת.
 

כיבוש הכפר אום בוטנה ( מתוך ויקיפדיה)

ב-18 באוקטובר הורה פיקוד הצפון לאוגדה 146 לתקוף מגבול המובלעת דרומה ולכבוש את הכפר אום בוטנה. היה זה כפר קטן שנמצא כשישה קילומטר ממזרח לעיר קוניטרה. מטרת הפעולה הייתה להרחיב את המובלעת כלפי דרום, לאבטח את פתחת קוניטרה ולפתוח ציר תנועה נוסף מרמת הגולן הישראלית אל תוך המובלעת.
כיבוש הכפר הוטל על גדוד הצנחנים 567 בפיקודו של סגן אלוף אלישע שלם, שהשתייך לחטיבת המילואים 317. נקבע כי לאחר הכיבוש יוחלפו הצנחנים בכפר על ידי כוח גדודי שהורכב למטרה זו וזכה לכינוי "סלט". הכוח כלל פלוגת חרמ"ש מגדוד 91, פלוגת חרמ"ש מגדוד 42 ופלוגת טנקים מגדוד 61 (השייך לחטיבה 205). לפלוגה זו הצטרף כאיש צוות מפקד גדוד 61 סגן אלוף משה מלר, למרות שסבל מהתייבשות. על הכוח פיקד מפקד גדוד 91, סגן אלוף משה אגוזי.
הצנחנים נעו דרומה, חדרו לאום בוטנה אחרי השעה 23:00 ומצאו שהכפר מוגן על ידי פלוגת חיל רגלים ופלוגת טנקים סוריות. הם השמידו שלושה טנקים והשלימו את כיבוש הכפר עד לשעה 03:30 ב-19 באוקטובר. הם לכדו 16 שבויים סורים. בשל עיכובים בהתקפות שנערכו בגזרות סמוכות בוטלה התכנית שהגדוד יכבוש גם שטחים מדרום לכפר.

התקפת הנגד הסורית
כוח סלט נכנס לכפר במקום הצנחנים לקראת עלות השחר, אך עקב אי הבנה פינו הצנחנים את הכפר בטרם הספיק להתבסס בו. אז הנחיתו הסורים התקפת נגד על הכפר בעוצמה של פלוגת טנקים ובחיפוי של הפגזה ארטילרית כבדה. הטנקים הסורים ירו אל הכוח הישראלי מטווח של 800 מטר. מפקד הכוח, משה אגוזי, נפצע קשה ומת מפצעיו מאוחר יותר. פלוגת הטנקים מגדוד 61 איבדה ארבעה משמונת הטנקים שלה וגם מפקדה (אורי גולדפרב, קצין המבצעים של הגדוד) נהרג. משה מלר לקח את הפיקוד במקומו. חיילי החרמ"ש נסוגו מהכפר והותירו בו עשרה זחל"מים.
בעקבות התקפת הנגד הסורית שיגרה חטיבה 4 שני כוחות גדודיים לעזרת כוח סלט. גדוד הסיור האוגדתי 288 (בפיקוד סגן אלוף צבי דהב) תקף ממערב לכפר וממזרח לו תקף גדוד הטנקים 39 (בפיקוד סגן אלוף חיים פורת). הם הדפו את ההתקפה הסורית ופגעו בעשרה טנקים סורים. שבעה טנקים ישראלים נפגעו. כוח חרמ"ש ממונע מגדוד 42 נכנס לכפר בחיפוי של אש ארטילרית ופינה ממנו את הנפגעים הישראלים ואת הזחל"מים שננטשו. בסיום הקרב התפרסו הטנקים הישראלים מדרום לכפר וממזרח לו.
בהמשך היום ערך כוח מחטיבת השריון 40 הירדנית התקפת נגד נוספת לעבר אום בוטנה, אך היא נהדפה על ידי טנקי חטיבה 4.

 עדותו של זיו מ"מ טנקים מפלוגה ב (ברחש) שבפיקוד יוסטא

בליל 18 אוקטובר הגדוד שהה בחניון לילה בגזרת חאן ארנבה מצפון לכפר אום בוטנה. במשך הלילה נשמעו קולות ירי מכוון הכפר. הבנו שמתקיימת התקפה של כוחותינו לכיבוש הכפר. לקראת בוקר התחדשו קולות הירי. במהלך המעבר שלנו לחניון יום זהינו שורה של חיילים במדי צה"ל הולכים מהכפר לכיווננו. כשהם עברו לידינו הם דיווחו על התקפת נגד סורית על הכפר ושיש נפגעים רבים לכוחותינו כולל מפקד גדוד 91 אגוזי.
קיבלנו פקודה לצאת למתקפה על הכוח הסורי ולכבוש מחדש את הכפר.
פלוגה א' נעה על ציר רונה לתפוס עמדות ממערב לכפר, פלוגה ג' נעה על ציר רביבים לתפוס עמדות ופלוגה ב' נעה על ציר המוביל למרכז הכפר.
בכניסה לכפר ראינו זחלמים וטנק שלנו שרופים וחיילים מהגדוד של אגוזי שעברו מתקפה ארטילרית קשה. מספר חיילים אמרו שהמגד שלהם אגוזי פצוע קשה. הורדנו להם אלונקה מהטנק וביקשנו שיביאו אותו אלינו לחילוץ. רצינו לתפוס שטח שולט במרכז הכפר אלא שאז החלה מתקפת טנקים סורים כשאנחנו מזהים רק הבזקים ( השמש היתה בשעות הבוקר בעיניים שלנו). המשכנו תוך ירי בתנועה להבזקים, פגענו בשני טנקים סורים ותפסנו עמדות מדרום לכפר. פל א' התמקמה ממערב לכפר על ציר רונה ופלוגה ג' נעה לעמדות ממזרח לכפר.

עדויות מתוך חוברת "דפי קרב" שהוציא הגדוד סמוך לשחרור



עדותו של עמוס מפקד התצפיות





עדויות מפלוגה ב של יוסטא שלום וזיו












https://www.israelhayom.co.il/military-life/world-news-military-life/article/14599048?amp=1

https://www.israelhayom.co.il/military-life/world-news-military-life/article/14599048?amp=1

תקציר ארועים גדס"ר 288 בראש חטיבה 205 

8 עד 11 אוקטובר 1973 

אירועים בפלוגה ג
נפילתו של רם דיין ופציעתו של רמי דגני
גיל טל מחלץ צוות טנק תחת אש:


. גיל טל נהרג ב 19 לאוקטובר בקרב אום-בוטנה במובלעת הסורית. על גילויי הגבורה וההקרבה הוענק לסרן גיל טל עיטור העוז.

כך מסופר בחוברת הגדוד על גיל טל שציל את חברו הפצוע רמי דגני:


מתוך דפי "קרב"






כפי שמופיע בחוברת "דפי קרב"

רקע-לאחר הירידה לאזור החייץ החקלאי הועבר הגדוד ת"פ חטיבת הצנחנים בפיקוד דני מט. בתקופה הזו עבר הגדוד שני שלבים.
שלב א- שהות ממושכת בדיקליות נהול שיגרת המתנה תוך כדי הקפצה לימי קרב עם המיצרים . של זה הסתים לאחר הסכם הפסקת האש שנחתם בקילומטר ה-101.
שלב  - דילוג לשהיה והמתנה ממערב לתעלת סואץ עד השיחרור במרץ 74.







צביקה ידידי היקר,

 

בהתרגשות ובהתפעמות קראתי חלק מתיאור פעולות הגדוד שפקדת עליו במלחמת יום הכיפורים.

 

לא יאמן שבזמן כ"כ קצר בצעתם כ"כ הרבה קרבות קשים, כבשתם כ"כ גבעות, מוצבים וכו' ועם סיום הלחימה בגולן, כנראה בגלל רמת הביצוע הגבוהה של הגדוד, העבירו אתכם להמשך המלחמה על גדות תעלת סואץ.

 

כל הכבוד לך כמפקד הגדוד וכמובן גם כל יתר הלוחמים שבהקרבה אישית, כושר סיבולת עילאי ותושייה רבה השלמתם ביצוע כל מה שהוטל עליכם לבצע.

 

עם ישראל כולו בכלל ואנחנו בפרט מודים לכם על ההקרבה האישית והדבקות במטרה שהפגנתם ובכך הבאתם לניצחון הצבאי הגדול ביותר במלחמות ישראל .

 

צר לנו על כל אלה שנפלו והשאירו משפחות שחול אחריהם וגם אלה שנפצעו גופנית ונפשית וממשיכים לחיות עם הסבל עדיין.

 

יעל ואני מברכים אותך שוב לרגל יום הולדתך ומאחלים לך בריאות טובה והמשך פעילות יוצרת וחברית עם כל המכרים שלך יחד עם משפחתך הנהדרת.

 

בהוקרה ובברכה,

יעל ומרקו


צביקה יקר
אתה חבר יקר לנו, שותף נאמן במסגרתנו האזרחית  "קשת" שנים הרבה. אנו מכירים ומוקירים את עברך הצבאי המפואר לרבות השתתפותך במלחמת יום כיפור באוקטובר  1973 כמפקד גדוד שריון 288.
 
למרות שחלפו מאז 47 שנים, קשה  להישאר אדיש למקרא  המנשר ששלחת לחיילי גדודך ופורסם עתה .
 
25  שנים לאחר הקמתה, עמדה ישראל מול סכנת שמד. קריאת מסלול הקרבות מסוג           אירועי הגדוד שלחמת בראשו משמשים ראיה ,תעודה  והסבר להמשך קיומה של מדינת ישראל . חומר לימוד היסטורי לנו  ולדורות הבאים.
 
בברכה והוקרה מכל חברי קשת.
ח.א.

היי צביקה.
מרשים מאוד.
כמו בשירו של נתן אלתרמן " אתם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו מדינת ישראל ".
בידידות.
דוד.

 

צביקה.
כל הכבוד על המעשים והביצוע. אתר זה מהווה תרומה נוספת למורשת הביטחונית שאפשרה ומשמרת את קיומה של מדינה יקרה זו.
המשך בריאות טובה
עמירם ברעם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 






https://youtu.be/EZyAteWdGM0
https://youtu.be/7zw33Zhl20E
רמי מינקה מ״מ סיור בפלוגה ב׳ של יוסטא

https://youtu.be/8fKlQRd1g0U
רמי מינקה- מ״מ נגמ״ש בפלוגה ב׳

https://youtu.be/8fKlQRd1g0U

רמי דגני מ״מ טנקים בפלוגה א בפיקוד  דב בן דב
https://youtu.be/BHpAXdKvOtw

חיים אזולאי איש צוות בפלוגה  ב בפיקודו  של יוסטא

https://m.youtube.com/watch?v=9N9BwoqFe3Y&feature=youtu.be                                                         11.2020
טקסט ההקלטה של רב –סרן שמואל סובול על מלחמת יום –כיפור.

שלום לכם חברי מהמלחמה.
אני שמואל סובול השתחררתי בדרגת רב-סרן. אני את המלחמה כמעט הפסדתי , כי באותו הזמן שאני באתי למחנה עופר כבר דפקו את כל היחידה והרכיבו גדוד סיור חדש ולי אמרו שאין לי תפקיד.חיכיתי שמה וכשיצאו כולם משמה וסכמתי עם יוסטה שאני עולה עם החוליה הטכנית 9 .
נסענו בלילה , תדלקנו בצמח. לפנות בוקר עלינו לרמת –הגולן שמה פגשתי היינו על יד נקודת איסוף פצועים אחרי אל -על שמה ומיד ואני רואה בשטח טנק שהוא עוד מונע ואין עליו אף אחד. ואני עולה למעלה ואני רוצה אולי
לכבות אותו או משהו , ואני רואה שכתוב שמה רייס,יהודה, לא יהודה, לא זוכר איך קראו לו בדיוק אבל רייס.ואין אף אחד בתוך הטנק.אני יורד למטה מסתובב מסביב ואני רואה בדיוק איפה במקום של הנהג חור עצוםנפער בטנק. ולא נשאר ממנו שום דבר מן הנהג. כנראה נטשו אותו בטנק שם והוא נשאר שמה, לא יודע .
 בינתיים התקדמנו ושמה בשלב הזה התחיל הקרבות עם השריון שלהם והיה תל- עזיזיאת , לא זוכר את השם של התל הזה , שמה נפגע יונתן. והייתי בעוד נקודת איסוף וראינו שמביאים אותו עם הנגמ"ש ומשמה לא ידעתי מה לעשות. המשכתי עם החוליה הטכנית 9 . בערב יוסטה אמר לי שאני כנראה אצטרך למלאות את התפקיד שלו ,של יונתן.
 בשלב זה ,אנחנו עכשיו חיכינו על-יד המתדלקים ותדלקנו ואכלנו והכל .למחרת בבוקר אנחנו צריכים לעלות . קבלנו פקודה לעלות לתל-פרס.אנחנו מתקדמים לתל-פרס ופתאום מודיעים לנו שהדרך נחסמה על-ידי טנק סורי שנשאר בתל פרס למעלה והצליח לפגוע בטנק שלנו מפלוגה 2 . זה היה אמיר לוי. שמה הטנק נפגע.לא קרה לו שום דבר לאמיר לוי אבל הטנק נעצר.היו צריכים לדחוף אותו הצידה עם עוד טנק או למשוך אותו .לא הייתי שמה ועלינו למעלה .
לפנות ערב הגענו עם הנגמ"ש. אני הייתי יחד עם בחור שאני לא זוכר את שמו שנפגע בפרס שמה.אני נכנס לתוך הבונקר לבדוק אם יש עוד סורים או משהו. פתאום איזה פגז פגע בקדימה של הנגמ"ש וכנראה שהוא נפגע.אני לא זוכר את השם שלו .לפעמים זה עולה לי בראש השם שלו , לפעמים הוא נעלם.
באותו הזמן, זה אחרי הצהריים כבר,באותו זמן הייתה התקפה של חטיבה 205 שהייתה בפקוד אני לא זוכר מי אבל אני רואה שפתאום נכנס לתוך הבונקר שלי שהייתי שמה ,יוסי מנדלסון, מנדלביץ ,הוא היה איתי בצבא ביחד בכמה קורסים והוא מסתכל למטה והוא רואה שהפלוגות שלו של החטיבה שלו , אני חושב שהוא בא מחוץ –לארץ בדיוק ,מנסות לעלות ולכבוש יש שם 2 תילים . קוראים להם "קוטנוט " .והם לא מצליחים נפגעים שמה מ"פ וסמ"פ
וכל מיני והוא מקלל ולא יודע מה, וברח משמה מתל-פרס ואני נשארתי.
 אני עושה עכשיו הפסקה.
 *******************************************
 אני ממשיך.
מתל –פרס קבלנו כבר פקודות בקשר לתצפיות. אני ירדתי למטה ,
בא אלינו מפקוד צפון מישהו שקוראים לו שמואל אני חושב , כי הכרתי אותו ,
הוא התחתן עם בת נען. ואמר לנו שאנחנו צריכים להתקשר רק אליו דרך
מכשיר הקשר אליו, והפלוגות ,למשל יוסטה , כבר לא מפקד שלי.
הייתי מפקד על 3 נגמ"שים.
ואני קבלתי לפקד על תצפית בתל עאז או עז , לא זוכר בדיוק .
וכמו שאנחנו מגיעים , בום , נופל פגז בערך איזה 30 מטר מאיתנו , אני
לא יודע איזה מזל היה לנו . עוד לא ירדנו מהנגמ"שים ועוד לא כלום אבל
מיד נסענו בחזרה, היה שם מן חצי מערה מקורה ושמה התחבאנו.
בינתיים אני מסתכל ואני רואה בערב, יותר מאוחר ,אני רואה , כבר
כמעט דמדומים, השמש שוקעת, ואני רואה ששמה למטה תל-מסחרה. ואני
יודע שבתל-מסחרה היה פלוגה ג' שמה שהחזיקה אותו.
אני מצלצל למודיעין של הפיקוד . אף אחד לא עונה , לא שומע,
לא כלום . מנסה 3-4-10 פעמים לא הצלחתי.אמרתי אני מנסה את יוסטה.
אני מתקשר ליוסטה . מיד הוא עונה . ואני אומר לו תשמע , הוא
היה בטייחה או משהו כזה ,בכפר הזה, הסתכלתי במפה ואני אומר לו
מתל -מסחרה שמה 2 טורים של טנקים , אני חושב ירדנים או עיראקים,
אני לא זיהיתי בדיוק , נכנסים ועולים על המסחרה. הוא מיד הרים כמה
טנקים , ובכמה צליפות פגע בהם והם ברחו משמה.
זה היה בדיוק בזמן טוב , כי השמש הייתה בדיוק בעיניים של
האויב .וככה המשכנו.
משמה אני כבר לא עברתי לשום מקום אלא עברתי בחזרה
איפה שהיה יוסטה, שמה התחיל גשם.ירד גשם.אני זוכר שהיינו
מוכרחים לצאת ממקומות שהיה שם בוץ. אני זוכר איך שאני ויוסטה
מוציאים את הטנק שלו , שהיה יותר מדי עם בוץ.
והנהגים נסעו כבר לארץ.זה כבר היה הפסקת אש.
משמה קבלתי יום למחרת או יומיים , אני לא זוכר את הזמנים,
שצריך לעלות לחרמון למעלה , שמה לא יכול לנסוע שום נגמ"ש , שום
3.
רכב אחר רק נגמ"ש דיזל כמו שהיה לנו M113 , ולעלות למעלה לחרמון , להוציא שמה לא יחידה אלא העלו לחרמון הסורי, אחרי שתפסו אותו ,
העלו לפסגה כל מיני מהנדסים וכל מיני תצפיתנים וכל מיני אני לא יודע
מה והעיקר זה היה אזרחים , וצריך להוריד אותם. אבל התחיל שם
שלג קשה וגשם ואנחנו לא יכולנו לעזור להתקדם .
באותו ערב הביאו לי שמה מחלקת מטכ"ל , שהיא הייתה
צריכה לעלות למעלה ולנסות ולהוריד את האנשים מלמעלה . הם
התארגנו והכל והתחילו לעלות. וכנראה, שהם לא היו כל-כך מיומנים
ו-2 חיילים שלהם קפאו.אחד קפא למוות והשני הצליחו להציל אותו,
ולעלות אותו יותר מאוחר לפסגה שמה.
בינתיים, מי שהציל את המצב היו כמה חברה מהצנחנים
שהיו יחד עם האנשים האלה . הם ירדו למטה לכוון מחלקת המטכ"ל
וככה הם הצליחו לעלות למעלה , ולבסוף לא היו צריכים אותנו כי
הייתה הפסקה של הסערה.ובדיוק הצליחו כמה הליקופטרים לנחות .
זאת אומרת בשלבים והצליחו להוריד אותם משמה. זה מה שזכור לי.


 *************************************
אחר –כך ירדנו לסיני. שמה אנחנו היינו יום אחד בחווה הסינית
ולמחרת עברנו דרך הגשר של אריק לכוון השני לתעלת המים המתוקים שמול איסמעיליה . שם היינו כמה, שבוע –שבועיים ,אני לא זוכר בדיוק. דווקא
עשינו שמה חיים . היינו נוסעים כל כמה ימים , טסים הביתה . זה חוויה טובה .
ומשמה אני כבר לא זוכר בדיוק איך פרקו אותנו , רק שאני יודע
שאני עברתי עם יוסטה.
יוסטה קיבל להיות מפקד של אג"ד תחזוקה,ואני , הוא לקח אותי
ואני הייתי בחבורות השליטה.
 ***************************************
 במלחמה בלבנון אנחנו פשוט היינו. במלחמה הראשונה הורדנו
פלוגת רפואה משמה למעלה , והורדנו אותם להתאוששות, ובין המלחמה
השנייה לראשונה , היינו עושים מילואים כל פעם מחלקים הספקות
לכל האזור המזרחי של לבנון , שמה מול הסורים בקרעון ובכל מיני
מקומות כאלה. זה מה שזכור לי. משמה , מאג"ד תחזוקה כבר אני
השתחררתי. כבר הייתי מבוגר.
 ***************************************
4..
עוד עשיתי מילואים אחד בתגבור בחברון , שאני לא האמנתי בו
מבחינה נפשית , ומזה הסתיים השרות שלי בצבא.
אם יש לכם עוד שאלות בקשר לתקופה הזו , אני אהיה מוכן
לענות. אין לי בעיה.
תודה לכם.
 סוף ההקלטה.


אני רוצה להוסיף נקודה ששמואל סובול לא הדגיש מספיק.
כשהוא הודיע בקשר על הטור טנקים ירדני- עיראקי , הוא נעמד
בשיפולים של התל , במדרון, כדי לשלוט יותר טוב על תנועת 2 הטורים
והוא רץ מצד לצד.
הייתי יחד איתו ושמעתי אותו צועק בקשר. לא צועק. שואג!
רק היום אני מבין שהוא התקשר לאותו שמואל מהפקוד , שאנחנו היינו
למעשה ת.פ. שלו , כדי לדווח לו על אותו כוח , ולא הייתה תשובה.
שמואל סובול כל הזמן רץ לאורך התל כדי לכוון את הכוחות
למטה."הזהר , הטנק מאחורי הטרסה ". " שים לב , הטנק בצל של העץ
בולט מצד מזרח " , "הנה הוא זז " וכד'. לעניות דעתי שמואל עשה
שם עבודה מושלמת של קצין תצפית.

מיכה בר-טוב. אחד מ-3 הנגמשים.