רקע- תל פארס נכבש על ידי קומנדו סורי ואוייש על ידי קציני תצפית סורים אשר טיווחו ביעילות ובצפיפות את כוחותיניו .
בכיבוש התל השתתפו כוח נגמשים בפיקוד עמיר לוי ,2 טנקים בפיקוד זיו הלוי ,וכוח רגלי בפיקוד עמוס קלרמן


עדויות של עמיר לוי ,זיו הלוי עמוס קלרמן ויאיר כידן ( מתוך חוברת "דפי קרב שהוציא הגדוד סמוך להפסקת האש)





לפני העליה לתל פארס - עדותו של זיו הלוי ממ 2 בפלוגת ברחש

בלילה שבין יום שני ה-8 אוקטובר לבין יום שלישי ה-9 לאוקטובר שהינו בחניון לילה למרגלות הג'וחדר שם קיבלנו מלא מחדש בדלק ותחמושת.
עם עלות השחר פקד עלי יוסטא לעלות עם המחלקה שלי לעמדות ליד מוצב 116 שם ישנה סוללת מרגמות ולדרוס אותה. מרגמות לא ראינו אבל ראינו פגרי טנקים שלנו ובעיקר של הסורים. בדרך הצטיידתי במשקפת 6x30 מטנק סורי ( עד אז נלחמתי ללא משקפת מפקד).
זיהיתי למחלקה את הרמפה של עמדות הטנקים מדרום ל116, התחלתי לעלות לעמדת תצפית בחלק השמאלי של הרמפה כשאני מסמן לגורים לתפוס עמדות תצפית מימיני. נהג הטנק זכי לא שהה לפקודת עצור לפני הפקודה לעלות לעמדת אש ומיד זיהיתי מולי שני טנקים סורים בעמדת אש במוצב "ארבעת הבתים" בטווח 800 מטר. נתתי פקודת אש ועם יציאת הפגז חטף הטנק שלי פגיעה ישירה בטבעת הצריח.
נותקנו מכובעי ה vrc התותחן קיבל כוויה ביד ימין מאוויר חם שחדר לתוך הצריח, הטען עף מהטנק אחורנית ואני חטפתי רסיסים ופיח בפנים... חלקי הברזנט החיצוניים של הטנק החלו לבעור. ירדתי מהטנק ודפקתי עם השקלים הקידמיים לזכי הנהג שיסע אחורנית כדי שהטנק ירד מעמדת אש מחשש שפגז שני בטנק יבעיר אותו לגמרי. זכי התמהמה אבל כשהבין את הסכנה דהר במהירות אחורנית.
בטנק נפגעה מערכת הצידוד והוא היה כשיר לנסיעה. נסענו כל המחלקה לתאג"ד שהיה פרוס למרגלות תל ג'וחדר.

העליה לתל פארס - לאחר שבתאג"ד ניקו לי את הפנים מדם וחלק מהרסיסים, ומאחר שהרגשתי טוב דיווחתי ליוסטא שאני ממשיך עם שני טנקים (עליתי על טנק הגור(.
יוסטא נתן לי פקודה להגיע לתל פארס, לחבור לעמיר לוי סמ"פ א שממתין שם עם מחלקת נגמשים. כדי להגיע למרגלות התל היינו צריכים לעבור את צומת ג'וחדר שהיתה מטווחת באש ארטילרית סורית צפופה וממושכת. נתתי פקודה לסגור מדפים ובנסיעה מהירה עברנו שני טנקים את הצומת ללא נפגעים. נסענו דרך מחנה גשור הישן, בדרך ראינו BTR כנראה של גדוד 50 כשלידו גופות חללים שלנו. חברתי לעמיר לוי ועשינו תוכנית מהירה שאני עם שני הטנקים אוביל עד שנגיע לפתח הלוע של תל פארס. התחלנו לעלות בדרך הפתלתלה כשכל הזמן אנחנו נעים בסביבה מופגזת בארטילריה. בדרך אני שומר שהטנק של שווילי נוסע אחרי ואז פתאום הוא נעצר ואני לא שומע אותו בקשר חוץ. נסעתי אחורנית ראיתי ששווילי נפגע מרסיס בצוואר ואמרתי לו להמתין עד שיבואו לפנות אותו.
המשכתי עם טנק אחד כשמאחורי מחלקת הנגמשים בפיקודו של עמיר לוי. הגענו לפתח הלוע. התוכנית של עמיר היתה שאני אוביל עם הטנק את הכוח עד לפתח המוצב ומשם ימשיכו לוחמי הנגמשים בפעולה רגלית. כשעמדתי בפתח הלוע הבחנתי בפגיעות של נשק נ"ט בסוללה משמאלי הבנתי שתותח כזה אורב לנו מימין ברגע שנכנס לתוך הלוע. נתתי פקוד מכינה שברגע שנכנס הטען והתותחן ירו באופן עצמאי ימינה ואני אתרכז בכיוון הנהג על הדרך הצרה בתוך הלוע מחשש שנדרדר. סגרנו מדפים (מחשש שחי"ר הנמצא על התל ישחיל לנו רימונים) והתחלנו בתנועה פנימה. הטען והתותחן ירו ששה פגזים אבל לא ראו כלום משום שטנק סורי ( בדיעבד הסתבר כ PT76 ) היה מחופר בעמדה ורק התותח בלט. לאחר 200 מ' הטנק נעצר כשהנהג מודיע לי שאין היגוי הבנתי שמשהוא פגע בגלגל המניע. ניסיתי לפתוח את כיפת המפקד אבל היא היתה נעולה מפגיעה נוספת בטנק. הצצתי אחורה מפתח תא הטען וראיתי שהנגמשים שהיו אחרי נפגעים ישירות מצד לצד. הוריתי לצוות שברגע שיגיע אבק מהפגיעה בנגמשים.נמלט מהטנק אל מעבר לסוללה שמשמאלנו וכך היה. התחלנו לרדת רגלית מהתל שרק נשק אישי לרשותינו (אני גם עם משקפת המפקד שלל) . בירידה הרגלית עצרנו בכתף הצפונית של התל שהיתה סמוכה לדרך העולה. שם פגשתי את אסף קוטף שעלה עם ג'יפ סיור כי הבין שיש בעיות על התל. ביקשתי ממנו שבדרכו יוריד אותי אצל הטנק של שווילי שנותר ללא מפקד . עליתי על הטנק התחברתי לרשת הגדודית ואז הבנתי שעמוס קלרמן מ"פ הג'יפים שלנו ויאיר כידן מאגפים רגלית את הסוללה הדרומית כדי לנטרל את הטנק הסורי אסף קוטף הצטרף אליהם ואני קיבלתי הוראה מעמוס לנוע שוב אל הלוע ולפגוע בכל כלי שינסה להמלט מהתל.

מוסיף צדוק מנשה מפקד מחלקת הנגמשים

תל פארס הוא לוע הר געש כבוי. מסביבו סוללת אבנים ופתח כניסה אחד, דרכו עברנו ועלינו לתל, הטנק של זיו הלוי, מחלקת הנגמשים שלי, והמפקד סמ"פ עמיר לוי. בעליה לתל הסורים ירו עלינו ולמזלנו לא טיווחו מספיק טוב. היה שם טנק סורי מוסתר בעמדה קרובה שכיוון וירה עלינו פגזים. הנגמש שלי נפגע, קפצנו ותפסנו מחסה מעבר לסוללה. אחרי שהטנק הסורי נוטרל, עלינו רגלית והשתלטנו על המוצב.

עדותו של יאיר כידן

ישבתי על נגמ"ש מכונאים והייתי אחרון בטור שעלה על תל-פרס.
כך כשאני עומד בזנב הטור ניגש אלי עמיר לוי וביקש ממני לעלות רגלית לשפת הלוע כדי לתצפת על הנעשה בלוע ובמוצב לפני שהוא נכנס פנימה. מבחינת ציוד "והכשרה," הבאתי מהבית קלצניקוב ומחסניות ולמען הרקורד הייתי איש החי"ר היחיד צנחן יוצא גד'50 . לא שמחתי למשימה. עליתי לתצפית ולא זיהיתי שום תנועה.
במחפורת ייעודית של המוצב (שהייתה ליד עמדת נ"מ ובה מקלע 0.3 על חצובה עם סרט פעולה בתוכו) ראיתי טנק אויב ובהגיון נמהר ושגוי התייחסתי אליו כנטוש ובלתי מאויש.
אותתי לעמיר בסימני ידיים – "תעבור הכל בסדר."
נכנסו ארבעה כלים, הטנק של זיו הלוי ואחריו שלושה נגמשים.
ברגע שהטור היה כולו בתוך הלוע התברר שהטנק הסורי איננו נטוש. ראיתי עשן מפלט כחול אפור כאשר התניע. הטנק ביצע ירי מהיר ומקצועי. פגז ראשון לטנק של זיו ולאחר מכן לפי סדר בנגמשים אחד אחרי השני. כל זה בטווח מאוד קצר. ירי מימין לשמאל ואז חזרה לירי מהיר נוסף. ראיתי בבירור את סימני הפגיעות בדפנות הנגמשים והיה ברור שחדרו לתאי הלחימה.
ראיתי את חייליו של קוקי המ"מ מתפנים ורצים בבהלה כלפי מעלה במדרון התלול והייתי בטוח שבכל נגמש שוכבים שניים או שלושה הרוגים מפגיעות ישירות שכאלה.
אני זוכר שהיה לי חד וברור מאוד – אנשים נהרגו בגללך ועכשיו תעשה משהו.
מרגע זה התחילה ההתכתשות עם הטנק.
עמיר העלה חיפוי בחלק שקרוב לפיתחה עם מגיסט, רפאלי. אני התקדמתי לקצר טווח. לא היה לי נשק אנטי טנקי. זרקתי רימון או שניים למחפורת בנסיון "להבהיל" את הצוות שבטנק וידיעה ברורה שהרימון לא יעיל.
איני זוכר בדיוק מתי הגיע אלי אסף קוטף (קצין מסיירת 205) ואמר לי ששמע בקשר "שיש לכם בעיות למעלה" ועלה לעזור.
עם אסף המשכנו בנסיונות עם רימונים, כולל רימון עשן מתוך כוונה שהצוות יחשוב שהטנק בוער ויצא מתוכו. הרימון היה רימון סימון בצבע ירוק שכמובן לא עזר...
אני לא זוכר באיזה שלב, קפצתי למקלע הנ"מ שהיה טעון בעמדה ליד הטנק ופתחתי באש על קדמת הטנק והצריח מתוך כוונה, בסיכוי אפסי, לפגוע באפיסקופים "ולעוור" את הצוות.
הטנק זיהה אותי והחל לצודד. המשכתי לירות עד השלב בו קנה התותח כבר סיכן אותי וחזרתי אל מאחורי תלולית עפר קטנה שהייתה לפני הטנק והייתה המחסה היחיד.
מפקד הטנק פעל בצורה מעוררת כבוד. הוא ניסה"לקדוח" ולמוטט את דופן המחפורת בירי תותח כדי ליצור קוו ירי לעבר התלולית וירה לפחות פעמיים בניסיונות כאלה.
מפקד הטנק פתח מדף מספר פעמים, הוציא חצי גוף עליון ויידה רימונים לעברנו ומיד חזר פנימה וסגר מדף.
בשלב מאוחר יותר היה לידי גם עמוס קלרמן מ"פ הג'יפים שלנו. אני זוכר ששאל אותי בשקט אופייני במה אפשר לעזור ולמייטב זכרוני לא הייתה לי אליו שום בשורה.
ההתייחסות לטנק כנטוש ונתינת האישור שלי לעמיר להיכנס היתה החלטה חמורה.
 למזלי לא היו נפגעים בנפש בצוות של זיו ובצוותים של קוקי. אני חייב לציין את העובדה הזאת.
https://youtu.be/6DNVct66JB8


מדווח עמוס קלרמן ביומנו:

9 אוקטובר. אחרי ההשתלטות, יש לנו שני הרוגים במוצב ואין מי שיכול לפנות לתאגד. אני פונה בקשר לאלישע הסמגד אבל הוא לא יכול להבטיח פינוי היום. יורד ערב והפינוי נדחה למחר. כדי לפנות עם רכב שלנו צריך לארגן שני רכבים כי הציר מראש התל לתאגד מופגז ותחת אש. לעזרתנו מתגייס מאיר הר-ציון שהעפיל עם טנדר ויליס אזרחי ויחד עם שני חברים מתגרה במזלו בין מטחי הארטילריה שיורדים עלינו. לבקשתנו, מפנה מאיר הר-ציון את ההרוגים כאשר הוא יורד מהתל בעשירי לחודש...

מתוך דפי קרב של הגדוד

על ההשתלטות והתארגנות על תל פרס מספר עמוס קלרמן מפקד פלוגת הג'פים של הגדוד)ביומן שכתב בינואר 1974:

אנחנו מישרים קו עם הכח של עמיר שמתקדם על הדרך. מגיעים למוצב. אני מחליט לא להכנס בשלב ראשון לתוך הבונקר במוצב. הפגזה ארטילרית ראשונה מרבות נוספות בימים הבאים מריצה את כולנו לתפוס מחסה בתעלות ובעמדות שנבנו בשכפצים שמעל הבונקר הראשי של המוצב. הפגיעות של התותחים הסורים מדויקות ורוב הנפילות הן ממש בקירבת המוצב ועליו.
בכניסה למוצב מונחת גופתו של חייל ישראלי. בהמשך התברר שזה חייל מהכח שלנו שנסוג מהמוצב זמן קצר לפני שנכבש ע"י הסורים ביום השני של הקרבות.
אני מדווח לצביקה על כיבוש המוצב. הוא ממנה אותי למפקד המוצב ומבטיח לשלוח מייד חיילים ונגמשים לתגבור. מטרת השליטה במוצב – תצפית וסיוע לכוחות הנמצאים עכשיו בלחימה והשתלטות על פתחת רפיד.
עמיר לוי וחיליו מוחלפים ע"י מחלקות הנגמשים של פלוגת ברחש עם שמואל סובול (שהתמנה לסמפ אחרי נפילתו של יונתן) ומפקדי המחלקות אמיר כהן ורמי מינקה. אני קורא לאהוד דוידזון ומחלקת הגיפים שלו שיצטרפו אלי במשימת התצפית. אהוד מקבל לתצפית את הגזרה הדרומית. הוא מתמקם בעמדה הדרומית שעל גבי המוצב. אני וסובול מתמקמים בעמדה הצפונית לתצפית מזרחה וצפונה.
במקביל מבקשים שנתחיל לדוח ישירות למודיעין האוגדה. אני בעמדת התצפית עם מק 25. מדלג תדרים בין האוגדה , הגדוד, וחטיבה 205.

מתוך חוברת הגדוד:




יש לא מעט גרסאות על הקרב לכיבוש תל-פרס ב 9 לאוקטובר.
יש גם לא מעט גרסאות וסיפורים מה שהתגלה במוצב ולידו לאחר ההשתלטות עליו. מתחקיר שנעשה בשנת 2012 על סמך עדויות של כל השותפים לארוע ומעדויות של אנשי הנ"מ התותחנים והצנחנים שהיו במוצב מתחילת הקרבות ועד הנסיגה ממנו בשיירה בלילה שבין ה 7 ל 8 לאוקטובר,
מתברר שלא נשארו חיילים שלנו במוצב ועל התל. כמו כן לא התנהל בפועל קרב עם אנשי חיר של הסורים בשלב ההשתלטות על המוצב. החיילים הסורים שתפסו את המוצב (לאחר נסיגת כוחותינו ב ליל ה 7 לאוקטובר) נסוגו כנראה יחד עם הקת"קים כאשר הצוות של עמיר לוי טיפס לכיבוש ההר.



טנק סוריPT76 בעמדה
על תל-פרס. צוות הטנק
נוטרל בפעולה רגלית
אחרי שפגע בכח שניסה
לכבוש את ההר







בתאריך יום ב׳, 7 בפבר׳ 2022 ב-9:05 מאת Amos Klarman <palsar135@gmail.com>:


שלח צמחי מנוח 


ועמוס.

כמי שנטל חלק פעיל בכיבוש תל פארס ביומה הרביעי של המלחמה (יום שלישי, 9 באוקטובר 73׳ ),

יש לי כמה השגות והשלמות על ״זכרונות״ בלעדיים , לכאורה, של חלק זעום ממשתתפי הארוע. 

להלן התייחסותי לשלבי מהלך הכיבוש , הזכורים לי היטב, שלא בחפיפה מלאה למספר ״עובדות״ היסטוריות המוצגות בתאור שיש בו יותר מדי סוגריים עם המילה ״כנראה״.


1. התנועה במעלה התל על הכביש הצר והמתפתל, לרבות ההמתנה מורטת העצבים עד לפקודה לנוע אל פתח התל ,שלב שנמשך כשעתיים , היו תחת אש ארטילריה סורית צפופה ומסיבית והפגזים שנחתו סביבנו והרעידו את האדמה ואת הכלים היוו אז עבור הלוחמים בזלדות הפירוש המעשי והמוחשי ביותר של המושג ״פחד מוות״.בפתח התל ניצב לעדות אילמת שלד שרוף לחלוטין של משאית ליילנד להסעות חיילים.


2. לפני מתן הפקודה לכניסת הטור אל התל, אמיר הסמ״פ הורה לנו 

להעביר את כלי הנשק האישיים רק אל דופן ימין של הזלדות ומשם להתכונן לירי. לא כולם יכלו לעמוד כשפלג הגוף העליון חשוף עם נשק מכוון אל שולי מכתש התל, כך שיותר לומים היו מוסתרים בבטן הנגמ״ש וכוח האש האפקטיבית שלנו היה מוגבל ביותר. לי היה קלצ׳ניקוב ש״אספתי״ ביום הראשון לעלייתנו לרמה (יום ב׳, בבוקר ה-8.10), מחייל סורי הרוג שגופתו נותרה בג׳יפ סיור שנפגע יום קודם. היה לי גם תיק עם 6 מחסניות, שמהן יריתי שתיים מלאות כשנפתח המבט ימינה וראינו את הטנק הסורי , שממנו נורתה עלינו גם אש נק״ל , שפגעה בדופן הזלדה , ממש סנטימטרים בודדים מתחת לגוף החשוף, מבלי לחדור.


3.  ממש בשניה שנכנסנו לתל , בתור הזלדה השלישית , כשאחרינו טנק הגור, ראינו את הטנק המוביל יורה ימינה ולהבה גדולה עם עשן שחור מתמרים לשמים. צהלנו משמחה (כי רק אח״כ התברר שלא היה זה הטנק הסורי שנפגע אלא מכל הסולר לחימום המים של המוצב הישראלי שהיה חפור בבטן ההר), אך תוך שניה נורה פגז מאותו כיוון 

שפגע ישירות בטנק המוביל בין התובה והצריח ומנע ממנו אפשרות צידוד והגבהה. תוך שניות ספגו שתי הזלדות פגיעות גם הן  והן החלו בוערות. הזלדה שלנו פגעה בזלדה הפגועה שלפנינו , הנהג מקס העביר אינטנקטיבית להילוך אחורי והכלי זינק ופגע בדופן התל, משמאלנו. הבחנו שהלוחמים קופצים מהזלדות הפגועות והתחלנו גם אנו בנטישה. כווווווולם זינקו החוצה בידיים ריקות ואני סרקתי, עם הקלצ׳ עלי, ואספתי שני רימוני יד והכנסתי אותם לכיסי הקפוצ׳ון הצבאי שלבשתי


4.  בתזמון מדהים, המלווה בנס בלתי יאומן, ממש שניה שבה התחלתי בגלישתי מערבה מעבר לשולי התל, נשמע פיצוץ מחריד, והזלדה שלנו ספגה פגז שגילח את צריח המפקד עם המקלע הכבד 0.5 והעיף אותו מעל ראשי אל המדרון . דהרנו אחוזי בהלה לכיוון מבנה מחצבות כפר-גלעדי שלמרגלות התל ושם תפסנו מחסה ראשוני. אני זוכר ששאלו למי יש תחבושת אישית ,וניגשתי עם שלי למפקד הטנק שהיה פגוע בלסת כדי לשפר לו את החבישה.

הסמ״פ אמיר הסתכל סביבותיו והבחין שאני היחיד עם נשק אישי (שאגב הובא לקיבוץ שלי ונמסר לי ע״י המ״מ אמנון שוורץ כשהגדוד היה בדרכו לסיני, והוא  נמצא אחר כבוד בארסנל הנשק של דגניה א׳, אחרי ש״הולבן״ כחוק מאוחר יותר), וביקש ממני לעמוד מחוץ למבנה כדי לאבטחו , מכל צרה שלא תבוא.


5.  באותו זמן הגיעו שני ג׳יפים , שמהלוחמים שלהם לקחנו בשקיקה את כל מלאי הסיגריות שהיה ברשותם. אני חושב שגם כאלה שלא באמת עישנו קודם, עשו זאת אחרי אותן שעות גורליות , לראשונה בחייהם.

תוך זמן קצר לוחמי הג׳יפים איגפו רגלית את הטנק הסורי, ירו בו מהצד פגעו באחד משני אנשי הצוות , וגרמו לשני להכנע. ועכשו זיכרון אישי חד שלי : היה  לנו בפלוגה חייל שקראו לו ברנס , והוא סיפר לי ,מיד עם סיום הארוע ,שהחייל הסורי שלא נפגע יצא מהטנק בידיים מורמות,  ואז הוא, ברנס ,ירה בו למוות מתוך זעם ותחושת נקם אחרי שראה את הטנק הפגוע , ואת הזלדות הבוערות, ושיער  שהיו לנו אבידות רבות. ואגב, מנוע הטנק הסורי הירוק שעמד בתוך מחפורת שלנו המשיך לפעול בעצמה גבוהה מאד וכולו היה מכוסה בשמן, וזו כנראה היתה הסיבה שהוא נותר תקוע ולא הסתער לעברנו תוך ירי בתנועה, שכן אז היו באמת יכולות להגרם לנו אבדות קשות

 

6.  בהמשך לאותו יום סוער, עלינו בחזרה אל התל לאחר חיסול טנק הסיור הסורי וצוותו , ומצאנו במסדרון שהוביל אל המבנה שבבטן ההר את גופתו של  השק״מיסט הישראלי שנהרג בעת השתלטות הסורים על התל. עמוס ,המ״פ שלנו, שתפקד בקור רוח מופתי, הורה לטנק החוליה הטכנית שהגיע לתל לדחוף את הזלדות הבוערות לתחתית המכתש ולפנות את הכביש הצר כדי שאפשר יהיה לגרור את הטנק של זיו אל מחוץ לתל. הזלדה שלנו , השלישית בטור, ללא צריח המפקד , המשיכה לתפקד כרכב הסעה

לקראת אחה״צ הגיע לתל משום מקום טנדר ויליס אפור עם משטח אחורי פתוח וממנו יצאו שני לובשי מדים, מרושלים ומוזנחים , שמיד זיהיתי אותם כמאיר הר-ציון וכושי רימון. הבאתי אותם לעמוס, ולשאלתם ״במה אפשר לעזור ?״ ענה עמוס  בנונשלנטיות :״תפנו את הגופות עם האוטו שלכם״, וכך היה, כי עקב החום הכבד ששרר היה חשש שיתפשט בתל ריח המוות משלוש הגופות , של חלל צה״ל ושל החיילים הסורים.


7.  בתוך כדי כל שנאספים להם מספרי הסיפורים עם שוך האירוע, נשמע פתאום רעש מתכתי לא חזק מאד,והחלה מנוסת בהלה מכיוונה של אחת הזלדות שהגיעו אל התל אחרי שנכבש. ניגשתי אל הנגמ״ש וראיתי חור נקי של פגז טנק  שחדר את חזית הזלדה מצד ימין, מקום מושבו של הנהג, ומאחור בתא הלחימה חיל  שלא הכרתיו, יושב הרוג על הספסל כשפנים הזלדה מוכתם בדם רב.


8.  כשהתפניתי סופסוף ללכת להטיל את מימי בין הבולדרים שבשוליו החיצוניים של התל שמעתי פתאום שאלה חלושה : ״צה״ל ??״. הסטתי את הנשק לכיוון הקול ועניתי בבטחון ״כן !״ . מאחורי הסלעים הגיחו בחשש גדול שלושה חיילים צעירים  מבוהלים ומותשים שסיפרו בעברת עילגת (שלושתם היו עולים חדשים) שהם הגיעו לתל עם עוד טירוני תותחנים, שגוייסו מספר ימים קודם לצה״ל, והובאו לתל לשמירות ביום חמישי , יומיים לפני פרוץ המלחמה, וכשהחלה המתקפה הסורית הם נמלטו והתחבאו בין הסלעים , כשהם ניזונים משבת אחה״צ עד יום שלישי רק מסוכריות דארז׳ה של מנות הקרב. הבאתי אותם במהירות לעמוס שהורה להאכיל אותם ולפנותם לטיפול מחוץ לתל

זמן קצר לאחר מכן הופיע משום מקום סגן מגוהץ ושאל אותי בשקט האם נתקלתי כאן ב״סדירים״ שמפקדיהם אינם יודעים מה עלה בגורלם. הרגעתי אותו שהם בידיים טובות והוא חייך בהקלה ובתודה ונעלם כלעומת שבא

 

זהו להפעם ידידי, ולמרות שביקשתי לפני מספר חודשים , יחד עם מ״פ א׳

דב בן-דב ,להצטרף ולהיות מוזמנים למפגש העלאת זכרונות מימי הלחימה ,לא קיבלתי כל התייחסות. עדיין לא מאוחר ויש עוד המון לספר ולחדש למשכתבי ההיסטוריה למיניהם, שכמנהגו של עולם, רק על עצמם הם יודעים לספר, כאשר ברוב המקרים אין האמת העובדתית משמשת כנר לרגליהם.

ואזהרה קטנה - ההיסטוריון יצחקי , בדומה לאורי מילשטיין, נוהג להקטין את הגדולים והגדיל את הקטנים , ולא תמיד תוך נאמנות למה שהיה במציאות האובייקטיבית (גם אם אובייקטיביות בעתות מלחמה היא מושג נזיל ביותר).

 

מתנצל על הטירחה שגרמתי לכם בקריאת הגיגי אלה אך גם בחלוף השנים עדיין הזכרונות חיים בי , ומצאתי לנכון לספרם , שהרי את ההסטוריה אי אפשר לשנות, רק אפשר לספר אותה אחרת, וזה מה שזוכרים.

 

שבת שלום,

צמחי מנוח

050-3298358

6 ביולי 2019,